בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את ערעור המדינה וקבע כי במעשיו של סגן רה"ע ת"א, נתן וולוך, דבק קלון, ועל כן הוא יאלץ לעזוב את התפקיד.

נזכיר כי וולוך הורשע במסגרת עסקת טיעון בשלוש עבירות של הפרת אמונים, לאחר שסייע לאיש העסקים המנוח ראובן גרוס לקבל אשרת שהייה בישראל עבור צעירה ממולדובה, אותה הכיר בעת ביקורו שם.

וולוך העביר לגרוס שלושה מכתבים, במועדים שונים, בהם הזמין כביכול את הצעירה להשתלמות הנערכת בעיריית תל אביב, זאת למרות שמעולם לא הייתה כוונה שהצעירה אכן תשתתף בהשתלמות הזו.

בית משפט השלום הטיל על וולוך במסגרת הסדר הטיעון עונש של 5 חודשי מאסר על תנאי וכן 200 שעות שירות לתועלת הציבור. המדינה ביקשה מבית המשפט לקבוע כי יש קלון במעשיו של וולוך, וולוך מצידו ביקש שהעונש יבוצע אך ההרשעה עצמה תבוטל, ובית משפט השלום החליט להרשיע את וולוך אך לקבוע כי במעשהו לא דבק קלון.

על החלטה זו ערערו הצדדים, ובית המשפט בחר לדחות את ערעורו של וולוך על ההרשעה אך לקבל את ערעורה של המדינה בסוגיית הקלון.

שופטי המחוזי קבעו, כי "אופיין של העבירות שמדובר בהן, חרף מחיקתו של יסוד המירמה מן העבירה של הפרת אמונים (תוך השארתו בעבירות על-פי חוק הכניסה לישראל), אינו מאפשר סיום ההליך באופן מלאכותי ללא הטלת קלון".

השופטים הוסיפו והעירו, כי "החלטתה של כב' השופטת קמא, מביאה לכלל מצב אבסורדי, ולפיה בטרם מתן הכרעת הדין והרשעתו של המערער על-סמך הודייתו, הושעה מעבודתו ומתפקידו הציבורי, ודווקא הרשעתו שמה קץ להשעייתו ופתחה את הדלת בפני חזרתו למשרתו הציבורית. איננו סבורים כי יש מקום לתוצאה מעין זו".

את פסק הדין חתמו השופטים בכמה מילים לוולוך עצמו, "צר לנו על המערער, שכך נגזר עליו לסיים את דרכו הציבורית. עדיין, נראה לנו כי המוסר הציבורי וההיגיינה הציבורית מחייבים, במקרה זה, את קבלת ערעור המדינה, וכך אנו עושים. תקוותנו היא, כי המערער ימשיך למצוא את דרכו ולהתגייס לפעילות מבורכת גם אם זו לא תיעשה כחלק מתפקידו בעירייה".