"משבעה יוצא אחד", זו הכותרת באחד העיתונים הבאה לציין שעכשיו כולם מתהדרים ברצון העז למנות שופט ממוצא מזרחי, כי אי-אפשר, הם אומרים, ממש אי-אפשר שבית המשפט העליון יהיה ללא נציג המזרחיים. שהרי כל החלאים של בית-המשפט העליון מתגמדים להם נוכח החור השחור הזה. אין משפיל ואין מבזה ומקומם יותר מאשר המצב בו יושב לו נציג המקופחים על כס המשפט שעה שכולם מצביעים עליו כנחות. שהרי הוא נבחר לא מפאת כישוריו המופלגים אלא, אחד מתוך שבעה. ואם נמשיך בקו הזה, אם השבעה המוצעים ראוים מלכתחילה להגיע אל הישורת האחרונה בתהליך הבחירה, מדוע רק אחד? שמא יש לפתוח את כל הקלפים ולהציב את כולם מול המועמדים האחרים? נשמע קצת מוזר עד אשר שומעים את הדברים להלן: שר המשפטים לשעבר, משה ניסים, סיפר לאחרונה בראיון כי נתבקש לבחור אחד מתוך שלושה מועמדים מזרחיים. והוא השיב, רגע, מדוע רק אחד? אם אני הוא הבוחר, הרי כלפי חוץ אין הבדל בין השלושה, אם-כן מדוע לא את שלושתם? שאלה רוטרית כמובן. את האיוולת הזו יש למחוק מסדר היום. מפני שאם נשיאת בית המשפט לא מרגישה נוח, לפתע ממש, רגע לפני שתפרוש ושהיא איננ היכן שהמזרחיים נעשו תלויים פחות ופחות בממסד הדלוח והעפש, הם הולכים ופורחים. אותה תמונה בדיוק מתרחשת גם אצל העולים מברה"מ ה רוצה שהכתם יונח על כתפיה, משהו מטריד מתרקם כאן. שהרי ידוע שכתפיה רחבות מאוד. "מלוא כל הארץ משפט" איננו הגיג של בייניש, היא רק ממשיכה אותו. ומבחינתה, לקדם את מני מזוז להיות שופט עליון היא בבחינת לתפוס את כל הציפרים בבת-אחת: גם מזרחי, גם שמאלן גם אקטיביסט, ובקיצור 'יס-מן' מזרחי מן השורה הראשונה. לא רוצה שופט מזרחי. לא רוצה 'תיקון חברתי' על חשבון הרס לאומי. לא רוצה פיתרון בעיה אחת ביצירת אחרת חמורה לא פחות. מעמדם של המזרחיים הולך ומשתפר בעיקר במקומות בהם יש זכות לציבור הרחב לקבוע ולא לוועדת מינויים. היכן שהמזרחיים נעשו תלויים פחות ופחות בממסד הדלוח והעפש, הם הולכים ופורחים. אותה תמונה בדיוק מתרחשת גם אצל העולים מברה"מ. ביום בו בית המשפט העליון יתחיל למשוך את ידו מעיסוק כפייתי בכל מה שזז, וביום בו יתנערו לחלוטין ממשנתו המסוכנת של פרופ' אהרן ברק, אז המסלול של שופטים מכל רבדי החברה יהיה קל יותר. לתזכורת קלה: מידת אחיזתו של ברק בכל הארץ הלכה והתעצמה. משפטיזציה של החיים. חוק בכל פינה, עו"ד בכל מעלית. ברק בחר שופטים-חברים בתהליך של הנדסה גנטית בלי סיכוי קלוש למוטציה אקראית. ברק הילך אימים על נבחרי הציבור. הם רעדו ממנו. נשיא בית המשפט העליון ירד אל הכנסת (היכל קודש הקודשים גבוה בכמה אינטשים מעל לכנסת, בכוונת מכוון.) וישב בוועדת החוקה הדנה בהקמתו של בית משפט לחוקה. ברק יושב בוועדה במהלך הצבעה. ח"כים יספרו על הבושה והזעם וגם הפחד. הם הרי שמעו את ברק אומר: ביקורת עלי מותרת רק אם היא מוצדקת. ההתעקשות למנות אחד מזרחי ואחד ערבי ואחד דתי כאשר לעיתים שלושתם נמצאים באיש אחד, מעידה על הרצון הפנימי העז לשימור מצב. במציאות הקיימת בו בית המשפט עוסק בעניינים של השקפה, על כורחו להיות מורכב מצבעיה המגוונים של החברה הישראלית. ערוותו של בית-המשפט העליון תחת הטוטליות המשפטית מבית מדרשו של אהרן ברק, על שחצנותו ויהירותו לא תוכל להתכסות שוב בעלה תאנה מזרחי. שופט בעל השקפות לאומיות איננו מכשול, שופט בעל רגישות לציבור 'הלא נאור' איננו מוקש תחת רגליה של החבורה האליטיסטית מרחביה והדומות לה. מינוי שופט מזרחי להשתקת מצפון אמת, איננו פיתרון לתחושת קיפוח הוא רק יחריף אותה.
