הילדים גדלו ויצאו ופרחו מן הקן, וכאן מתחילות הגרסאות השונות. ישנם הורים שבעיקרון לא 'נותנים' לילדים שלהם כסף, אלא רק מתנות, הם רוצים שהילדים יסתדרו לבד. וישנם הורים שרק מרעיפים ומחפשים דרך לעזור. וכמובן, צד הילדים, חלק כועסים, חלק רוטנים ויש להם טענות. "אנחנו נאנקים תחת עול המשכנתא ואילו הם מטיילים בעולם..". ונשאלת השאלה: "האם ההורים חייבים לנו? מוכרחים להמשיך ולפרנס אותנו או לפחות לתמוך בנו כל ימי חיינו? איפה עובר הקו בין 'מגיע לנו' לבין 'זכותם להחליט מה לתת'. "את מקשיבה לי?" חברה שכעסה על הוריה שהעדיפו נסיעה יקרה לחו"ל על פני לעזור לה, ביקשה לשתף אותי בתחושותיה הקשות. "אני לא יודעת מה לומר לך", התנסחתי בזהירות. "מצד אחד, אני מאוד מבינה אותך. זה מרגיז לחשוב שאת מחשבנת כאן כל שקל עלוב, וההורים שלך מפזרים דולרים על עסקאות שמתגלות ככישלון מצד אחיך, מצד שני, האם ההורים שלנו באמת חייבים לנו כל ימי חיינו? האם הם מוכרחים לגנוז חלומות של שנים, ולכסות לנו משכנתא במקום זה?" "אוי, באמת מלי, את לא רוצה לתת לילדים שלך ה-כ-ל?" השאלה שלה נותרה בחלל האוויר, גם בשעות אחר הצהריים כשלבת שלי התחשק מאוד לקנות חולצה חדשה ובמסגרת התקצי הילד מקבל מאיתנו ההורים, נתינה שכוללת כלים להתמודדות עם החיים, ערכים, מידות, וכן, גם כסף, כי נתינה כוללת גם כסף ב המחושב שאני משתדלת לא לעבור, לא נשארו לי אפילו כמה פרוטות בשביל זה. אני נזקקתי למשקפי שמש חדשים, במקום אלה שמסגרתם נשברה, ולבסוף החלטתי שאדביק את המסגרת ואמתין עם הקנייה שלי לחודש הבא. העיקר שתהיה לבת שלי חולצה, כמו שהיא רוצה. כך יעשו גם הורים רבים שאני מכירה. אבל מה אם ההורים מחליטים שלא לתת? האם באופן אוטומטי מתייגים אותם כהורים אנוכיים, קמצנים? הורה מאפשר והורה מאתגר יש הורים שמספרים בגאווה כי: "אין לנו כסף, אבל 'גירדנו' כל אגורה כדי לאפשר לבת שלנו להצטרף למחנה קיץ יקר, היא צעירה ועכשיו זה הזמן שלה לחוות חוויות ללא עול ואחריות". לעומת ההורים האלה, תשמעו את זוג ההורים שיש להם כסף ולא מעט, והם אומרים לבת שלהם שאם היא רוצה ללכת למחנה הקיץ היקר כדאי מאוד שהיא תתחיל לעבוד ולחסוך ותממן חלק ממנו. אני לא באה לשפוט מה טוב ומה ראוי. ניסיתי ללבן עם חברתי הרותחת את הסוגיה. מה שברור הוא, שכהורים עלינו לתת, לתת שלא על מנת לקבל. הילד מקבל מאיתנו ההורים, נתינה שכוללת כלים להתמודדות עם החיים, ערכים, מידות, וכן, גם כסף, כי נתינה כוללת גם כסף. חוגים עולים כסף, השכלה עולה כסף, ואם אנחנו יכולים לעזור לילדים שלנו לפלס את דרכם בשבילי החיים, עלינו לעזור להם. וגם אם אין לנו תמיד היכולת הכלכלית להעניק את כל מה שהיינו רוצים להעניק לילד, אפשר לעמוד מאחוריו, לתמוך בו, לתת לו את הכוח ואת הידיעה שאנחנו איתו. כי זה לא משנה כמה ההורה נותן, ואם יש באפשרותו לתת והוא נותן הרבה או מעט. מה שחשוב הוא הרצון לתת, עצם הרצון הזה נוטע בילדים את התחושה שמישהו אוהב אותם ודואג להם, וזו הנתינה האמיתית". (מתוך העלון 'שבת בשבתו')
