את הדברים האלה כתבתי לפני כמה חודשים כשאלמונים חיבלו בכלי רכב של צה"ל וחשבתי לבקש לפרסמם באתר. בסוף החלטתי שמספיק מגנים קמו ועוד מאמר יהיה בבחינת "יהודה ועוד לקרא" ותהיה בו נימה צדקנית ומטיפה ובסוף לא שלחתי את המאמר. לאור האירועים האחרונים אני חושב שאסור לשתוק יותר . המאמר הזה עלול לעורר עלי את חמתם של הרבה מאד אנשים כאן באתר, ודווקא בגלל הסיבה הזו אני כותב אותו. אני לא כותב את הדברים כמטיף או כנביא עומד בשער, מקטני שבטי ישראל אני ובתוך עמי אנוכי יושב, יהיו הדברים בעיניכם כפצעי אוהב שעדיפים על נשיקות שונא. הרבה פירושים ודרשות נאמרו על מאמר חז"ל האומר שבית שני חרב מחמת עוון שנאת חינם, כולם טובים כולם ראויים להידרש. לעניות דעתי הפירוש הקולע ביותר והרלוונטי ביותר בשבילנו הוא הפירוש המופיע בספר מלחמות היהודים של יוסף בן מתתיהו. בספר מתוארות שחיטות איומות ונוראות ששחטו יהודים אלו באלו גם בתוך בית המקדש עצמו בשעה שהרומאים צרים על העיר מבחוץ. פירוש פשוט, פירוש מדמם. אני חייב לציין שהאסימון נפל לי רק בשבוע שעבר. זה לא שקודם לכן אהבתי את פעולות "תג מחיר" אבל לתומי חשבתי שמדובר בכמה נערים שלא התחשק להם בדיוק להכין שיעורי בית (אם הם נמצאים במסגרת כל שהיא בכלל) ובחרו במקום זה לבלות את הרעיון שצה"ל ומוסדות המדינה הם אויב שפועלים מולו כמו שפועלים מול אויב, באמצעי הרתעה ותגמול, הוא לא רק רעיון אווילי מטופש וילדותי, הוא רעיון מסוכן הלילה במעשים אתגריים מעין אלו. דברים התחילו להתבהר לי כשקראתי כאן באתר עשרות (אם לא יותר) של תגובות שמגבות את הפעילות הזו ותומכות בה. נחרדתי כשקראתי מזועזע עשרות תגובות בוטות כלפי אם שכולה כלפי רבנים ראשיים, וכלפי כל מי שלא הסכים עם המעשים האלו. לדעתי זה הרבה יותר חמור. כי נערים שמחפשים קצת אקשן תמיד יהיו, אבל כשחלק גדול מהציבור בוחר שנערים אלו יהיו מנהיגיו ורואה אותם כעמוד האש ההולך לפני המחנה זה כבר מסוכן. העניין הוא לא הג'יפים או הדחפורים שהושחתו, העניין הוא הרעיון שעומד מאחורי המעשים האלו. הרעיון שצה"ל ומוסדות המדינה הם אויב שפועלים מולו כמו שפועלים מול אויב, באמצעי הרתעה ותגמול, הוא לא רק רעיון אווילי מטופש וילדותי, הוא רעיון מסוכן. יכול להיות שבהקשר אחר הייתי מגדיר את זה כמעשה נערות ושובבות ותו לא, אבל כיוון שהמעשים נמשכים ומאחוריהם עומדת שיטה ואידיאולוגיה ברורה, יש צורך להוקיע את המעשים הללו באופן ברור. יכול להיות שהמרחק המעשי בין גרימת נזק לרכוש ומעשי ונדליזם לפגיעה בנפש הוא רחוק, אבל מבחינה רעיונית נראה שהגבול כבר נחצה. אולי מדובר רק בעימות נמוך עוצמה אבל מדובר בעימות. אני לא בא להתעמת עם השקפות עולם של רבים כאן ביחס למדינה ומוסדותיה ובכללם הצבא, קטונתי וכבר הרבה מקלדות נשתברו על הנושאים הללו. אני בא להציב תמרור אזהרה. המעשים הללו תחילתם בפגיעה ברכוש ואחריתם מי ישורם. אני יודע שרבים יבואו ויטענו שהצבא שיקר והצבא הרס ועוד טענות מטענות שונות. אני גם משוכנע שגם באירועים שייקרו (אם יקרו) בעתיד תמיד ישלפו התירוצים והצידוקים . חברים יקרים! את השלב של "הוא התחיל" אני כבר עברתי לפני איזה עשרים שנה ואני מקווה שרובכם יחד איתי. זה נכון שיש הרבה מאד עוולות ופשעים שהמדינה ומוסדותיה מבצעים כלפי המתיישבים, בגוש קטיף, בצפון השומרון, במיגרון ובעוד מקומות רבים. זה נכון שאסור לנו לוותר ואסור לנו להרכין ראש, וחובה להילחם נגד כל רפיון באחיזתנו בארץ ישראל. להילחם בשביל ולמען העם, לא נגד העם. כשנבוסס כולנו בדם מלחמת אחים (חס ושלום היה לא תהיה) השאלה "מי התחיל?" תהיה ממש לא רלוונטית. לא מכל פעולותיו של מנחם בגין הייתי מרוצה, אבל שני מעשים שלו עוד טרם היה ראש ממשלה חייבים להיכתב בספר דברי הימים של ישראל. שני המעשים היו בעצם חוסר מעש, איפוק והבלגה וחריקת שיניים. כשאנשי אצ"ל נחטפו ברחובות והוסגרו לבריטים פקד מנחם בגין לא להשיב אש למורת רוחם של פקודיו. כשהספינה אלטלנה בערה מאש תותחי צה"ל ועולים חדשים נורו בעודם קופצים מהספינה פקד מנחם בגין להבליג. רבים תולים בכך את חולשת מחנה הימין עד היום. אולי. מה שבטוח שמעשים אלו חסכו מאיתנו הרבה מאד דם. אימו של ידידיה סגל שנחטף בידי אנשי ההגנה ועונה עד מוות, בלעה את עלבונה ואת כאבה וציוותה על חבריו של בנה למחתרת שלא ינקמו את דמו כשאמרה "רק לא מלחמת אחים". גם מנחם בגין בספרו " המרד " מציין את גבורתה ואת אצילות נפשה. כמובן שאנחנו רחוקים מהמקרים האלו מאד אבל המסר ברור, כשעמדה בפני האנשים האלו מצד אחד הדאגה לאחדות האומה והחשש משפיכות דמים פנימית ומנגד עמדה תאוות הנקם המוצדקת לאותה שעה, הם החליטו כמו שהחליטו. יש לנו דבר או שניים ללמוד מהם. בואו לא נשכח את מאמר חז"ל האומר "אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה. סתור ואל תבנה, שבניין נערים סתירה וסתירת זקנים בניין וסימן לדבר רחבעם בן שלמה" בואו לא נלך כולנו אחרי מעשי נערות ונמליך את מבצעיהם עלינו. ומצד שני אני קורא לזקנים שבנו לבוא ולהנהיג, לקום ולומר מילים ברורות, בלי קריצת עין, בלי חיוך שובב, בלי שום צידוקים ושום תירוצים. ועוד דבר בשולי המאמר: אני לא יודע כמה אנשים פה עוד יצא להם להאזין לערוץ 7 בתור תחנת רדיו, אני עוד זכיתי. אחד הדברים שגרמו לי לאהוב את ערוץ 7, מלבד אהבת התורה והארץ שיש בו, זה השוני המהותי של השדרנים בערוץ משדרנים בערוצים אחרים. לא בוטים, לא נשכנים, לא מחפשים דם, מכבדים כל מרואיין גם אם הוא לא מהמחנה שלנו. לצערי הרב בשנים האחרונות אני מזהה מגמה שונה לחלוטין אצל הגולשים המגיבים באתר הערוץ. הסגנון המקובל והאהוב הוא בוטה, ציני, סרקסטי וארסי. כל המתלהם מחברו אהוב מחברו, אין כבוד לת"ח (אלא אם כן הם חושבים בדיוק כמוני) אין כבוד לאנשי ציבור ועשייה ואין כבוד לשום דבר. זה כואב ומצער מאד אותי ועוד רבים כמוני, לא כך דרכה של תורה ולא כך מנהג דרך ארץ. אני קורא לכל הגולשים: בואו נראה שזה אפשרי, בואו נראה שאפשר לכתוב תגובה בלי לבזות, בלי להשמיץ ובלי לזרוע שנאה ופילוג. בעזרת ה' נעשה ונצליח.
