שלשום השתתפתי בפגישה שנכחו בה גם ראש מועצת בנימין – אבי רואה ושניים מאנשי מגרון עם אחד מבכירי הליכוד, איש אוהב ארץ ישראל בכל נימי נפשו. הבכיר פנה בדאגה רבה אל אנשי היישוב ואמר להם: " ראו, חברים יקרים, מתוך ארבעת היישובים שמיועדים לפינוי, אתם במגרון נמצאים בבעיה הכי רצינית – אתם היישוב היחיד שיושב על אדמה הרשומה בטאבו כאדמה פרטית בעוד שלושת האחרים אינם רשומים בטאבו, על כן עליכם לקבל רעיונות שמוצעות כפשרה ע"י השר בני בגין ולהזיז את הקרואנים שלכם למרחק של 300 – 400 מטרים, שם יש אדמות מדינה". הבכיר הופתע לשמוע מפינו, שהמידע שבידיו שגוי וכי כל ארבעת הישובים: מגרון, עמונה, גבעת אסף ושכונת האולפנה ממוקמים בסטאטוס זהה על אדמות הרשומות בטאבו על שם נפקדים. הוא גם הופתע לגלות ע"י תצ"א מוגדלת שגם במגרון יש 9 בתי קבע. ובסיום פלט – "אם זה כך גם באולפנה, אז חייבים חקיקה, כי הזזת בתי הקבע בלתי אפשרית". הבכיר גם עודכן שהאתר החלופי המוצע להקמת הישוב מחדש באזור "היקב" נמצא במרחק של קרוב לשני קילומטרים ממגרון ולא כפי שסופר לו. האירוע הזה מאחורי הקלעים ממחיש במשהו את הקרב המתחולל כבר חודשים ארוכים בזירה הפוליטית וההתיישבותית בנושא פתרון שאלת מגרון. מצד אחד – השר בני בגין, ביחד עם השרים דן מרידור ומיכאל איתן, אשר מקדש את דין פרקליטות המדינה ומציע "פשרות" בסגנון של העברת היישוב לאתר אחר. לגישה זו של העתקה נענים בדבקות ראשי תנועת ההתיישבות "אמנה" ומועצת יש"ע, משום שהתחייבו ב- 8/2008 ( ללא הסכמת המתיישבים ומועצת בנימין ) לפנות את מגרון לאתר חדש ביישוב אדם. אלה חתמו בתקופת אולמרט על הסכם מאונס עם איתן ברושי – עוזר שרהב"ט לאחר ההרס האלים של עמונה ורואים במילוי התחייבות זו מבחן למעמדם כמנהיגי ההתיישבות. הצעת "חוק ההסדרה" שעומדת על הפרק הינה הצעה מוסרית ומידתית, שמאפשרת להשאיר על כנם יישובים שנבנו בתום לב על מקרקעין של הזולת אם לא מחו בעלי הקרקע בתוך פרק זמן סביר, ומבטיחה פיצוי כספי נדיב למי שיוכיחו בעלות על הקרקע אני מחזיק בדעה, שעליה אני גם נאבק, כי אין שום חובה מוסרית לעמוד בהתחייבות שניתנה באונס. נבחרה ממשלה אחרת בראשות הליכוד, שהתחייבה למדיניות אחרת ועיקרה – חיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון. ממשלה זו אסור לה שתבצע את זממן של תנועות כמו "שלום עכשיו" ו- "יש דין" ואנו – פעילי הליכוד הלאומיים חייבים ללחוץ בכל דרך פוליטית על נבחרי הליכוד למנוע הרס ועקירה. אני שותף בדעה זו לאנשי מגרון הנהדרים, שהתגייסו כאיש אחד למאבק הנחוש כנגד רעיון העיוועים של העתקה ולראשי המועצות מבנימין, משומרון ומבית אל שגם הם נלחמים על דעה זו. אין שום הצדקה משפטית לכך וקיימות חוות דעת של טובי המשפטנים, אשר מאפשרות להשאיר את היישוב על כנו אם יתרצו לכך אנשי פרקליטות המדינה. אך אלה אינם מסכימים לכך ולכן אין ברירה, אלא לחוקק חוק שיסדיר את מעמד היישובים. כי זאת יש לדעת - מאכלת העקירה הונפה מעל מגרון ומעל הישובים האחרים ע"י פסיקת בייניש, שכלל לא קבעה עמדה משפטית בדבר סוגיית הבעלות על הקרקע או בדבר החוקיות של הישובים. בייניש הסתמכה על עמדת ראש ממשלת ישראל – בנימין נתניהו שהודיע בבג"ץ של שכונת היובל וחרשה, כי המדינה תפעל להסדיר כל מבנה שנמצא על אדמת מדינה וכל מה שלא על אדמת מדינה יוסר. בייניש "רק" קצבה לממשלה זמן לבצע את מדיניות ההרס שהממשלה התנדבה לקחת על עצמה. משמעות פסיקת בג"ץ הינה שכל היישובים שהוקמו על אדמות נפקדים ייעקרו. כל היישובים ולא רק מגרון. ולכן מי שדוחף ל-"פשרת" העתקה במגרון יביא בכך לא רק להרס של מגרון, אלא למדרון החלקלק של הרס שכונת האולפנה בבית אל, גבעת אסף ועמונה. אי לכך - כדי לשנות פסיקה זו יש לשנות את עמדת המדינה או לחוקק חוק. הצעת "חוק ההסדרה" שעומדת על הפרק הינה הצעה מוסרית ומידתית, שמאפשרת להשאיר על כנם יישובים שנבנו בתום לב על מקרקעין של הזולת אם לא מחו בעלי הקרקע בתוך פרק זמן סביר, ומבטיחה פיצוי כספי נדיב למי שיוכיחו בעלות על הקרקע. עד כה הצהירו עשרים ואחד שרים וחברי כנסת מהליכוד על תמיכה בחקיקה זו. כאחד מראשי הנהגת הליכוד ביו"ש העמדתי את התמיכה בחוק ההסדרה כאבן בוחן לנבחרים שיירצו לזכות בתמיכתנו בפריימריס הקרובים.
