אחד הפחדים ששתלו בנו לערער את ביטחוננו העצמי היא האגדה שהזמן פועל נגדנו, כלומר – כוחנו הולך ונחלש, בעוד אשר כוחם של הערבים הולך וגובר. האם זה נכון, או שמא דווקא להיפך? הנימוק העיקרי, למה אנחנו כביכול מתמעטים, בעוד אשר הערבים מתרבים הוא "השד הדמוגראפי". לפי כמה מן הסטטיסטיקנים, כבר מזמן היו הערבים צריכים להיות רוב בין הים לירדן, אך ככל שנוקף הזמן הם מזיזים את התאריכים. רואי השחורות צירפו לתחזיות הילודה הקודרות סיכויי עלייה אפסיים, וכך הצטיירנו בעיני עצמנו כעם שעתידו שייך כביכול לאויביו. אלה שהאמינו בסיכויי העלייה מברית המועצות ופעלו למענה, למשל, נחשבו כחולמים בהקיץ. בעולם המציאות קרה ההיפך. מיליון יהודים עלו מרוסיה ואדרבה, ככל שהערבים מלבים את שנאת ישראל בעולם, הם דוחפים יותר ויותר יהודים לעלות ארצה, גם מארצות המערב, שם האנטישמיות עולה כל הזמן. עוד זאת: בייצור ובכלכלה, ברפואה, במוסדות הלימוד ובמחקר, בהיי-טק, בבידור, באמנות – בכל תחום שבו "חוץ לארץ" נראתה לנו פעם כאידיאל רחוק ובלתי ניתן להשגה, הגענו כאן להצלחות ועתים גם למצוינות. כתוצאה מכך יש היום לארצנו כוח משיכה לא רק מכוח השלילה, כמקלט ומפלט מפני אפליה ורדיפות בגולה, כי אם גם מפני שעשינו אותה למקום שטוב לחיות בו. שום דבר מעין זה לא קרה בעולם הערבי. ובחזרה אל "השד הדמוגראפי", עובדה היא שגם היום היהודים הם הרוב מול כל ערביי א"י ביחד: ישראלים, עזתים, ירושלמים, תושבי יהודה ושומרון. וללא עזה, הרוב הוא ניכר. כמה תהליכים פעלו כאן ביחד: הנתונים הסטטיסטים הערבים הרשמיים היו והינם כוזבים. בפועל, יש ביהודה ושומרון 1,6 מיליון ערבים וברצועה 1,3 מיליון. אכן, בשנות ה-60 של המאה שעברה עדיין ילדה אישה ערביה שישה ילדים יותר מאשר אישה יהודיה, אולם הפער הצטמצם והוא מגיע היום ל-פחות מחצי ילד. תוך זמן קצר יגיעו שני העמים לשוויון: 3 ילדים בממוצע למשפחה. יתר על כן, שיעור הילודה של הערביות הולך ופוחת משנה לשנה, ואלו אצל היהודיות הוא הולך ועולה בהתמדה, ולאו דווקא אצל החרדים. הרגלי הילודה של העולות מברית המועצות לשעבר, למשל, התהפכו כאן. התופעה הזאת היא רבת משמעות במיוחד משום כך, שהיא נוגדת תהליך של התמעטות הילודה העובר על כל המערב, וביתר עוצמה אצל היהודים שם. בניגוד לכללי "התקינות הפוליטית" אעיר כאן, שזה כוח החיות של ארץ ישראל, שרק פה ולא בקהילות הגולה הזמן, זמן "פרו ורבו" פועל לטובת היהודים! נושא אחר שבו נשאנו עיניים מקנאות בערבים היה הנפט. להם מקור בלתי נדלה של עושר אגדתי, ולנו מפח נפש. בינתיים חלפו עשרות שנים, ועתה – צאו וראו, מה עשו הערבים בגשם הפטרו-דולרים שירד עליהם. האם הקימו תעשיות, האם בנו תשתית אנושית משכילה ומיומנת, האם טיפחו חברה יצרנית שתבטיח את עתידם גם לאחר שיכלה הנפט? וכמה פרסי נובל הניב להם כל הנפט הזה? ולא לכל הערבים יש נפט. בניגוד לדיבור הרם על סולידאריות ערבית, לא ראינו את השייכים של הנפט עוזרים למשקים הכושלים של שכניהם. יחד – היו עלולים להתחבר לכוח כלכלי, חברתי, מדיני וצבאי אדיר. הם לא עשו זאת. הם לא ניצלו את הזמן. לעומת זאת, ארצנו הקטנטונת, קטנה בשטח וקטנה באוצרות טבע, כן ניצלה לטובתה את הזמן החולף , וגם בלא נפט עולה התוצר הלאומי הגולמי שלה בהרבה על זה של כל שכניה ביחד. דוגמה אחת: התל'ג הישראלי הוא 29 אלף דולר, המצרי – 6000 $! זמן הוא גם אורך חיים. בישראל, תוחלת החיים לגברים היא 79 שנים ולנשים – 83. במצרים – 66 ו-70 שנה, בהתאמה. במצרים נכון, יש לנו בארץ, בתוך עמנו, וויכוח פנימי מר על רקע של פילוג רעיוני נוקב, ובכל זאת איננו יודעים כאן חמת-רצח שכזו, והלוואי שגם לא נדע. לעומת זאת, כשהערבים בכל רחבי המזרח התיכון טובחים אלה באלה - וכאן המקום להזכיר גם את הטבח ההדדי בין הפת'ח לחמאס – האפשר לומר שהזמן פועל לטובתם? מתים 36 תינוקות לכל אלף, בישראל – 4. הריכוז הערבי היחיד המתקרב לנתונים הישראלים הם ערביי ישראל החיים בתוכנו וגם ערביי יש'ע המושפעים על ידינו, משולבים במידת מה בכלכלתנו ונהנים במידת מה משרותי הבריאות שלנו. לא נותר אלא לשאול, לטובת מי פועל הזמן, לטובת המפגר או לטובת המתקדם? דוגמא נוספת - המים. למצרים יש יתרון עלינו – הנילוס. גם לבנון משופעת במים וכמובן עיראק, ארץ הפרת והחידקל. איך הם ניצלו את היתרון הזה? האם הגיעו כמונו להישגים באיכות התוצרת, בתפוקה, בפיתוח זנים חדשים, בטכניקות של השקיה? לא ולא. לעומת זאת אנחנו, ארץ דלת מים, מלמדים את כל העולם וגם אותם – טכניקות של ייצור מים, טיהור מים, מחזור מים, השקיה וטפטוף. דלים אנחנו באדמה פורייה, דלים בגשמים ובנהרות, אך פיצינו את עצמנו ע'י כישרון, עמל וגישות חדשניות. כיום, כמה משכנינו הערבים מקבלים מים מאיתנו: ירדן, הרשות הפלסטינית וגם עזה החמאסית. אנחנו, לא הם, הקמנו מפעלי התפלת מי-ים אשר יספקו עוד מעט 85% מכל התצרוכת הביתית שלנו. בעמלנו ובכישרוננו הגענו לכך, שזמן-הנפט וזמן-המים אינם מאיימים עוד עלינו. מה גם, שלאחר שכבר למדנו לחיות בלי אוצרות אנרגיה, התבשרנו שבעוד כמה שנים נהפוך למעצמה של גז טבעי. אם כן, לאן יהודי רץ? ממי הוא בורח? ממה הוא חושש? איך זה שאינו מרגיש שלא רק להגן על עצמו הוא כבר יודע, אלא שגם ההתרוצצות העצבנית, הפחד חסר הפשר מפני עתיד שאין לו שליטה עליו, כל אלה זמנם חלף עבר? במיוחד נראית מופרכת המנטרה שהזמן פועל נגדנו כאשר מסכמים במספרים, מה הערבים מעוללים לעצמם . יורם אטינגר, במאמר מ-20.1.12, ציטט עיתונאי תורכי, בורק בקדיל, מן העיתון הוריאט (22.8.11), שניסה לספור את חללי הערבים במלחמותיהם הפנימיות: הג'נוסייד בסודן; מעשי הטבח בבנגלדש שהגיעו ל-1.25 מליון נרצחים ב-1971; 200,000 הרוגים באלג'יריה, במלחמה בין האסלאמיסטים לממשלה בשנים 1991-2006; מיליון הרוגים במלחמת עיראק-אירן; 300.000 הרוגים שיעים וכורדים בידי סדאם חוסיין בעיראק; 20.000 הרוגים בסוריה בידי אסד האב בעיר חמה ב-1982; ועוד 150.000 נרצחים בעיראק, לפי הערכת ארגון הבריאות העולמי, מידיו של בן-לאדן. חוקרים סיכמו, שמאז 1948 – 11(!) מיליון מוסלמים מתו מוות אלים במלחמותיהם הפנימיות. ובעודי כותב זאת, נוספים מדי רגע עוד ועוד קורבנות בסוריה, שבה כבר נרצחו כ-7000 בני אדם. ועוד לא הזכרנו את המלחמה הכורדית-תורכית שעלתה בכ-40,000 קורבנות אדם מאז 1984. בהשוואה לשיכרון הדמים הזה, אומדים את מספר הרוגי כל המלחמות עם ישראל ב-35,000 – כך לפי מספריו של העיתונאי התורכי, כלומר - אפס נקודה שלושה אחוזים מן הסך הכל הנ"ל, ובמלים אחרות: על כל ערבי יחיד שנהרג במלחמותיהם נגדנו, הם הרגו בינם לבין עצמם – 315! נכון, יש לנו בארץ, בתוך עמנו, וויכוח פנימי מר על רקע של פילוג רעיוני נוקב, ובכל זאת איננו יודעים כאן חמת-רצח שכזו, והלוואי שגם לא נדע. לעומת זאת, כשהערבים בכל רחבי המזרח התיכון טובחים אלה באלה - וכאן המקום להזכיר גם את הטבח ההדדי בין הפת'ח לחמאס – האפשר לומר שהזמן פועל לטובתם? גם מול שלטונות רמאללה הזמן פועל לטובת היהודים, למרות כל העזרה שהמינהל האזרחי ומרכז פרס לשלום ודומיו מושיטים להם. ישראל הצליחה להפסיק את טקטוק שעון-הטרור הפלסטיני, ובכך הפריכה עוד שקר מתוצרת שוטפי המוחות של השמאל, שכביכול טרור אי אפשר לנצח. ובאין טרור, ניצלו היהודים את זמנם היטב - לבנין וליצירה. בתוך יהודה ושומרון ובירושלים ההיסטורית הוקם מפעל התנחלות, אשר שתל בשטח יישובים ושכונות שעם הזמן גדלו וצמחו, כדרכם של אורגניזמים חיים. כיום, מספר יהודי ירושלים המזרחית ביחד עם יהודי יהודה ושומרון מסתכם בשליש ליד שני שליש ערבים בשטח שהיה כבוש ע"י ירדן לפני ששת הימים. יש הסבורים, שהכמות הזאת כבר יצרה מציאות בלתי הפיכה. זמן שמנוצל לצמיחה, מטבע הדברים פועל לטובת הצומחים. הוא מעמיק את שורשיהם ומרחיב את נופם, ובמקרה דנן גם סוגר יותר ויותר את האופציה הקטלנית ששמה "המדינה הפלסטינית". הערבים מצידם חוזרים על הסיסמה הכוזבת שהזמן פועל נגד היהודים, למרות שהם יודעים שאין לה שחר. מדוע? בראותם אותנו מטעים את עצמנו, למה לא ירכבו גם הם על הגל? דברים רעים הם לומדים מאיתנו, דברים טובים - לא כל כך. עלינו עברה שואה מחרידה, ובכל זאת לא התמסרנו לחלוטין לצער, לאבל ולהאשמת כמעט כל העולם, למרות שיש את מי להאשים. הקדשנו לכל אלה את הכוחות, תעצומות הנפש והזמן הראויים, אך בחיי היום יום הפשלנו שרוולים וניצלנו את הזמן לבניית המחר. ידענו, שהמביט רק לאחור, עלול להפוך לנציב מלח. המתקראים "פלסטינים" עושים בדיוק ההיפך. בראשם וברובם הם תקועים בהטלת אשמות: נאכבה, ניצול, כיבוש, דיכוי, אפליה – שטף בלתי פוסק של טענות, טרוניות ורגשי טינה ונקם שאינו מותיר להם זמן לבנות לעצמם עתיד איכותי ומכובד, בעזרת שפע האמצעים שנפלו לידיהם. מיליארדים נשפכו עליהם מאז אוסלו והודות לאוסלו, אבל את מה שלא גנבו או בזבזו, הוציאו בעיקרו על בניית צבא, מימון טרור ותעמולת שטנה. נוכח כל אלה, כאשר ישובו ויטענו באוזנינו: "הזמן פועל נגדכם", ראוי שפעם אחת נטיח את כל האמת בפני המתהדרים שגם אחרי 40 שנה הם עדיין מבצעים את פשעי נקמת הדם שלהם: קטנים אתם עלינו, שאנחנו מודדים את זמננו ביחידות אחרות לגמרי – ב א ל פ י שנים! 2000 שנה חיכינו, ומשחזרנו לא איבדנו רגע מלעשות את אשר אנחנו יודעים: לבנות ולנטוע, לחדש את ימינו כקדם. לא כדאי לערבים לנסות לאתגר עם מימד הזמן את היהודים, העם היחיד בעולם שהתמודד עם הזמן ההיסטורי – ויכול לו!
