בחירתו של הרב מיכה הלוי לתפקיד הרב הראשי של פתח תקווה היא בשורה משמחת לא רק לתושבי אם המושבות, דתיים וחילונים, אלא לציבור הדתי-לאומי בכללותו - ובמיוחד לעולם התורה הדתי-לאומי. לפני ארבעים שנה בית המדרש הציוני-דתי כלל בערך שתי ישיבות גבוהות - מרכז הרב וכרם ביבנה. כיום הוא הפך לאילן גדול ורב-ענפים של עשרות ישיבות גבוהות, ישיבות הסדר וכוללים. אבל דווקא ככל שהפירות המובחרים הולכים ומתרבים, כך הלכה והתמעטה בשנים האחרונות האפשרות של תלמידי חכמים מהציונות הדתית להיבחר לתפקידים מרכזיים במערכת הרבנות והדיינות. מצד אחד גרמה לכך היחלשותה הפוליטית של הציונות הדתית, שהביאה להשתלטות חרדית על משרד הדתות ועל הרבנות הראשית. זה קרה לא רק בגלל התעצמותה של ש"ס, שהפכה לשותפה קואליציונית חשובה יותר מהמפד"ל המצטמקת ולמחזיקת תיק הדתות רוב הזמן. גם כאשר ש"ס נותרה באופוזיציה והמפד"ל היתה בקואליציה, היא לא השכילה להחזיק בתיק הדתות החולש על המינויים לכהונות מרכזיות של רבנות ודיינות. בימי ממשלת שרון נכנעו ראשי המפד"ל לתכתיב של טומי לפיד, הסכימו לפרק את משרד הדתות, והשלימו עם מצב בו עמרי שרון שלט במינויים למועצות הדתיות. כאות תודה, חילק עמרי שרון לפעילי ליכוד ג'ובים במועצות הדתיות, וכך גייס את תמיכתם בהריסת מפעל ההתיישבות המפואר שהקימה הציונות הדתית בגוש קטיף. גם היום הקושי למנות רבנים ודיינים מהציונות הדתית נובע לא רק מהעובדה שרק שלושה חברי מפד"ל מייצגים את מפלגות הציונות הדתית בקואליציה. לפעמים זה סתם עניין של אזלת יד וקוצר ראות פוליטי. בשנים האחרונות, בעקבות התפתחות לימודי הדיינות בישיבות ובכוללים, מחצית מהמוסמכים לדיינות על ידי הרבנות הראשית הם חניכי ישיבות הציונות הדתית. אך החרדים נהנים מרוב בוועדה לבחירת דיינים בזכות שליטתם ברבנות הראשית ובמשרד הדתות. וכך מחלקות ביניהן ש"ס ויהדות התורה את חלק הארי של התפקידים בבתי הדין, ולעולם הדיינות הדתי-לאומי לכל היותר זורקים בסוף איזו עצם. בקרב קהל עורכי הדין בישראל יש מאות בודדות של חרדים לעומת אלפים רבים של חובשי כיפה סרוגה. אבל בבחירות האחרונות ללשכת עורכי הדין נקטו דווקא עורכי הדין החרדים יוזמה, הריצו רשימות מטעמם וכרתו דילים, וכך נפלו לידיים חרדיות עוד שני מושבים בוועדה לבחירת דיינים הציונות הדתית מיוצגת בוועדה לבחירת דיינים דווקא על ידי איש קדימה, חבר הכנסת עתניאל שנלר. גם לשכת עורכי הדין שולחת שני נציגים מטעמה לוועדה לבחירת דיינים, ועד לאחרונה הם היו מזוהים עם הציונות הדתית או לפחות נוטים לתמוך בנציגיה. שנים רבות בהן אם חרדית ייחלה לבן גדול בתורה בעוד אם מפד"לניקית קיוותה לבן עורך-דין או רופא הביאו לכך שבקרב קהל עורכי הדין בישראל יש מאות בודדות של חרדים לעומת אלפים רבים של חובשי כיפה סרוגה. אבל בבחירות האחרונות ללשכת עורכי הדין נקטו דווקא עורכי הדין החרדים יוזמה, הריצו רשימות מטעמם וכרתו דילים עם סיעתו הגדולה של יו"ר הלשכה היוצא, יורי גיא רון. עורכי הדין סרוגי הכיפה עשו מעט מאוד כדי למצות את כוחם הגדול פי כמה, וכך נפלו גם שני המושבים של לשכת עורכי הדין לידיים חרדיות. כעת יהיה קשה עוד יותר למנות דיינים שאומרים בשבת תפילה לשלום המדינה. בקיצור, מסתבר שמינוי רבנים ודיינים זו סוגיה ציבורית סבוכה ובין השאר גם סוגיה פוליטית. לכן ראוי לשבח את נציגי הציונות הדתית בפתח תקווה ואת מי שסייעו להם מהמערכת הפוליטית הכללית ודאגו שלפחות בפתח תקווה הדיל הקבוע של ש"ס - הרב הספרדי לנו והאשכנזי לכם - ייכרת עם הציונות הדתית. בפתח תקווה יש קהילה ציונית-דתית גדולה במיוחד, ומגיע לה שלפחות אחד משני הרבנים הראשיים בעיר יבוא מטעמה. הרב מיכה הלוי ידוע כתלמיד חכם גדול, ראש ישיבה ורב שכונת נחלת יצחק בתל-אביב. משמחת העובדה שהוא מצא מסילות גם לליבותם של אנשי האגף הליברלי בציבור הדתי פתח-תקווה, למרות שהוא עצמו מזוהה יותר עם האגף היותר תורני. יש לשבח גם את הנהלת ארגון רבני צהר, שנציגים מטעמה ליוו וסייעו לתהליך מציאת המועמד ובחירתו המוצלחת. הרב מיכה הלוי היה ממייסדי ארגון צהר, אך פרש ממנו לפני שנים בגלל חילוקי דעות עם חבריו בהנהלה על דרכו של ארגון הרבנים. לאחרונה אף הביע מעל דפי 'בשבע' ביקורת מסוימת על הקמפיין שהפעילה צהר נגד הרבנות הראשית בעקבות הקשיים שהאחרונה הערימה על מיזם החתונות של צהר. רבני הנהלת צהר השכילו לשים בצד את חילוקי הדעות ולהתאחד למען המטרה המשותפת של בחירת רב עיר ציוני-דתי לאחר בצורת בת 14 שנים. יש לקוות שגם בהמשך יושם דגש בפעילותה של צהר על מיזמים המבטאים את הקונצנזוס של כלל רבני הציונות הדתית. את ההתבטאויות השנויות במחלוקת כדאי יותר להשאיר לארגון הרבנים החדש 'בית הלל'. תלוי איך שואלים האם הציבור בישראל תומך בהקמת מדינה פלשתינית? מסקרים שונים שהוצגו בתקשורת בשנים האחרונות עולה לכאורה שכן. אבל לא צריך להיות מינה צמח כדי לדעת שלאופן ניסוח השאלה יש השפעה לא קטנה על הטיית התוצאה. כך למשל, לשאלה "האם אתה תומך בפתרון שתי מדינות לשתי עמים" ישיבו בחיוב יותר נשאלים מאלה שישיבו בחיוב לשאלה "האם אתה תומך בהקמת מדינת פלשתינית". אך מכיוון שמדינת ישראל היא עובדה קיימת כבר למעלה משישים שנה, ברור שהשאלה השנייה היא העובדתית והמדויקת, בעוד הראשונה מנוסחת באופן תעמולתי שמכוון להשיג תוצאה רצויה. במסגרת סקר של מכון 'מאגר מוחות' שערכנו לרגל כנס ירושלים, ניסחנו באופן מלא את מה שמסתתר מאחורי שם הקוד 'מדינה פלשתינית'. הפנינו את השאלה הבאה למדגם מייצג של הציבור היהודי בישראל: במסגרת המשא ומתן בין ישראל לפלשתינים, יש המציעים כי תקום מדינה פלשתינית על גבולות גדר ההפרדה, לפלשתינים תינתן קרקע חלופית בתוך הקו הירוק במקום גושי ההתיישבות שיסופחו לישראל, ירושלים תחולק על בסיס שכונות יהודיות לישראל וערביות לפלשתינים, וכמאה אלף מתיישבים בשטח שמחוץ לגדר ההפרדה יפונו מבתיהם. האם אתה תומך או מתנגד להקמת מדינה פלשתינית על פי הצעה זו? מסתבר שכאשר מציגים את התמונה השלמה מתקבלת תוצאה ברורה. 65 אחוז מהנשאלים התנגדו להקמת מדינה פלשתינית במתכונת זו, ורק 23 אחוז תמכו. תשובות מעניינות התקבלו גם במענה לשאלה האם צריך או לא צריך לכפות על חיילים דתיים בצה"ל להשתתף באירועים שבהם נשמעת שירת נשים. 51 אחוז השיבו: לא צריך, אין מקום לכפייה כזאת. 22 אחוז השיבו: כן צריך - לכפות רק כאשר יש בכך צורך חיוני. רק 21 אחוז השיבו: כן צריך - לכפות בכל מקרה. בקרב הנשאלים שהגדירו את עצמם חרדים, דתיים או מסורתיים שיעור ההתנגדות לכפייה היה כמובן גדול הרבה יותר. אך מעניין לציין שגם בקרב המגדירים עצמם כחילונים התנגדו 29 אחוזים לכל כפייה כזאת, ועוד 32 אחוז סברו שיש לכפות זאת רק כאשר יש צורך חיוני. הנתונים הללו מעמידים בספק את טענתם של הרב הצבאי הראשי ושותפיו לדעה כי עמידה על זכותם של חיילים דתיים לא לשמוע שירת נשים תפגע באחוות הלוחמים ובלכידות היחידה. מסתבר שגם בצה"ל ההתעקשות להשמיע שירת נשים לחיילים דתיים מגיעה בעיקר מכוחניות של מפקדים מסוימים או מפחד מפני שדולת הנשים הנשכנית, ולאו דווקא נובעת מחשש אמיתי שחיילים שוחרי שירת נשים לא ירצו ללכת בקרב עם חבריהם ליחידה המקפידים על הלכות צניעות.
