בספר מיכה כתוב: "כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים". (מיכה ו, ד). פסוק זה הוא מיוחד בכך שמתאר שלושה שליחים שנשלחו להוציא את בנ"י ממצרים. בד"כ אנו יודעים מקריאת חומש שמות, שהעומדים בראש העם הם משה ואהרן. הנביא מיכה מדבר על שלישיה. מרים היא נמנית על המנהיגים של האומה בדור יציאת מצרים. תרגום יהונתן על הפסוק מסביר מה היה התפקיד של כל אחד מהם, ועל תפקידה של מרים הוא כותב: "להוראה לנשיא" (הוראה לנשים). משה לימד דינים, מציג את האידאל, אהרון היה מכפר על העם, מקרב את התורה, משרה שכינה – שזהו תפקיד הכהן. מרים היתה מורה לנשים. שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים (תענית ט, א). הגמרא מונה את מרים בתור אחד הפרנסים שהיו לישראל, כשתפקידה המיוחד של מרים להורות לנשים. ההנהגה האלוקית היא שליחתה של מרים, ע"מ שהיא תלמד את הנשים. התורה לא כותבת מה מרים לימדה. כנראה עצם המציאות שלה, רגשותיה ואמונותיה היו מורות דרך לנשים. השיעור היסודי המרכזי של מרים קשור בשם שלה. חז"ל אומרים על השם של מרים משהו שבמבט ראשון נראה לא כ"כ נעים: שלכך נקרא שמה מרים על שום שנאמר וימררו את חייהם כי מרים לשון מירור הוא. (שיר השירים רבא פרשה ב) חז"ל אומרים שמרים נקראה בשם זה ע"ש "וימררו את חייהם" (שמות, א, י"ד). חז"ל מתארים בכמה מקומות, שהשעבוד במצרים לא היה פתאומי, אלא היה הדרגתי. שלב ה"וימררו" שהיה קשה מאוד, התחיל עם לידתה של מרים. לידתה של מרים הוא ציון דרך בהתדרדרות ובקושי השעבוד. מרים נקראת על שם המרירות, ועבודות החיים המרכזיות שלה הוא להסביר לעמ"י את פשר המרירות. תמיד כשיש קושי, נשאלת השאלה: 'למה נעשה יותר גרוע'? עבודת החיים של מרים זה לתת את ההסבר על זה. המרירות במצרים מתגברת כי עמ"י הולכים ומתגברים. ההכנות להופעת העם האלוקי הולכות ומתקדמות, העם הולך ומתקרב. כתוצאה מכך המצרים מרגישים את החנק, כי עוד מעט לא יהיה להם מקום בעולם. זה גורם להם להגביר את המרירות ואת הגזרות על הבנים. גם היום אנו נמצאים בקץ המגולה ועמ"י מתברר ומתפתח. השאלות 'מה אנו' 'מה חיינו' נשאלות, כי האומה הולכת ונשלמת לקראת הגאולה. העולם הנוצרי והערבי יודעים שקרב יום אידם, הם חשים על נפשם, דואגים וחרדים. כמה שהם מגבירים כח, אנו צריכים לגדול. האסונות שהם ממיטים עלינו, גורמים לנו לעבודה. מרים נתנה בעמ"י את הכיוון, שצריך להפיק ממה שהמצרים מתגברים את ההתגברות שלנו, את הוודאות שלנו, את ההכרה בערך החיים שלנו, את הרגשת הזכות של העם וחובותיו, את ההכרה בעצמנו. פעילותה הראשונה של מרים עוד מגיל קטן הוא לסייע בעבודת היילוד. אחד משמותיה של מרים הוא 'פועה', ע"ש פעולתה בזמן הלידה, לפעות לולד: שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; ד"א: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) (סוטה י"א, ב). מרים היתה מיילדת ביחד עם אמה. יוכבד זו שפרה, ומרים זו פועה. היא היתה פועה לתינוק, מרגיעה אותו. ידוע ע"פ סיפור התורה, שלהיות מיילדת במצרים היה מעשה של מסירות נפש - מרים מוסרת את נפשה על שלמות עמ"י. יוכבד ומרים אינם יראות מפרעה, ובניגוד לגזרתו, "ותחיין את הילדים". ישנו מעשה נוסף של מרים, שמסביר את השם 'פועה'. אביה של מרים, עמרם, היה מנהיג מרכזי בעמ"י. עמרם פרש מאשתו בעקבות גזרת פרעה וכולם פרשו בעקבותיו. המדרש מתאר מה היתה תגובת מרים למעשה: פועה, שהופיעה פנים כנגד אביה, שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר כל הבן הילוד, אמר עמרם ולריק ישראל מולידים, מיד הוציא את יוכבד ופירש עצמו מתשמיש המטה, וגרש את אשתו כשהיא מעוברת מג' חדשים, עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן, אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על הזכרים ונקבות, פרעה רשע הוא וגזירתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת, אבל אתה צדיק וגזירתך מתקיימת, עמד הוא והחזיר את אשתו עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהם, הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה (שמות רבא פרשה א) שם נוסף של מרים שמסמל את מהותה לדאוג לפריון עמ"י הוא 'אפרת': ויקח לו כלב את אפרת זו מרים, למה נקרא שמה אפרת שפרו ורבו ישראל על ידיה. המדרש אומר שבמצרים ילדה כל אישה שישה בכרס אחת. שואל המהר"ל: למה דווקא שישה? ע"פ דבריו: עמ"י כדי לצאת ממצרים, הוא צריך להגיע לשלמות האיברים שלו, כמו תינוק שנולד רק אחרי שנשלמת המציאות הפיסית, הקיומית, האלמנטרית שלו. ישראל במצרים הם כמו עובר במעי אימו. מתי הגוף הזה מוכן? כאשר מספר בנ"י יהיה שישים ריבוא. שש זה מספר המבטא את שלמות החומר, שישים ריבוא הוא שלמות של ציבור. מרים יודעת שאם המצב הוא של הגברת המרירות, צריך לעשות את כל המעשים שיביאו להשלמת הגאולה. עניינה של מרים הוא לדאוג לעצם הקיום , שיושלמו האברים והגידים של ה'עובר' שנקרא עם ישראל. מרים עומדת בעמדה של צפיה. שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך. וכיון שהשליכוהו ליאור - עמד אביה וטפחה על ראשה, ואמר לה: בתי, היכן נבואתיך? היינו דכתיב ותתצב אחתו מרחק לדעה - לדעת מה יהא בסוף נבואתה. (מגילה י"ד, א) מרים עצמה התנבאה על הילד הזה. אחד הדברים שכלולים בציפית הישועה הוא לחפש איך הארוע שה' הביא משתלב במהלך הגאולה. מרים מתיצבת עם הרבה דעה והבנה שבודאי המהלך הולך וממשיך. מרים עומדת בדעה גדולה בצפיה גדולה שודאי דברים הולכים ומתפתחים לטובה, והיא עומדת, צופה במאורעות ורואה איפה המצב יכול להתפתח לטובה. זוהי עמידה שיש בה צפיה לישועה. ברגע שיש למרים הזדמנות לפעול היא פועלת. כשמגיעה בתיה בת פרעה, מרים משתחלת פנימה ומציעה לה מינקת מן העבריות. בזכות מרים משה יונק מיוכבד. איפה שאפשר להוסיף כוחות ולקדם את מצבו של מושיען של ישראל היא עושה זאת. אחרי שירת הים כתוב: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת. ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" (שמות ט"ו). רואים במדרש הוא שהנשים שרות עם תופים. מאיפה היו לנשים תופים? אומרים חז"ל: ותקח מרים הנביאה את התוף בידה וכי מנין היה להם לישראל תופים ומחולות במדבר אלא שהצדיקים מובטחים ויודעים שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות עם יציאת מצרים והתקינו להם תופים ומחולות, ותען להם מרים מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים כך אמרה מרים שירה לנשים שנאמר שירו לה' כי גאה גאה: (ילקוט שמעוני בשלח) מפליא לראות, שהיה חשוב לנשים לדאוג שיהיו להם תופים. המצב במצרים היה שעבוד נורא, הגברים כבר לא באו הביתה, ובמצב כזה, הנשים עובדות ומכינות תופים, כי הם מובטחות שתצאנה ממצרים. אין בחז"ל מקור לכך שמרים היא זו שהנהיגה את המעשה של הכנת התופים. אולי ניתן למצוא רמז בכתוב לכך, שאת האוירה הזו של אמונה ויכולת שירה גם במצבי מרירות נתנה מרים. מהפס' "ותקח מרים הנביאה את התוף בידה" רואים דרך ה' הידיעה, שמדובר על תוף מסויים. כשהנשים לוקחות תופים, כתוב "ותצאנה בתופים" בלי ה' הידיעה. אולי אפשר לקבל מכך את הרמז שאוירת השירה באה ממרים. ראינו קודם לכן, בדברי הנביא והתרגום, שמרים היתה מנהיגה, ולכן המידות האלה שאנו רואים בנשות אותו הדור, כנראה באיזה אופן קשורות ומיוחסות בשיעורים, בתכנים בהבנות שמרים מסרה לנשים. השיעור שראינו כאן הוא משיעור לשירה עוד לפני הישועה. (מבוסס על שיעורי הרבנית עידית איצקוביץ')
