אנו חשים תחושות אכזבה צורבות בעקבות התבוסה בניסיון העברת חוק ההסדרה בכנסת. והשאלה הנשאלת כמובן היא היכן טעינו? ידוע הסיפור אודות הילד אשר כל הזמן חגג את פגיעתו במטרה וכשנשאל איך הוא עושה את זה הוא השיב כי העניין די פשוט הוא מצייר את המטרה לאחר שירה את החץ. דומה שאנחנו נוהגים פעמים רבות כמו אותו ילד אלא שבמקום לצייר את המטרה באופן שתמיד נפגע אנחנו מציירים את המטרה על מנת שבודאי נפספס ואז אנחנו מרגישים אכזבה גדולה. כאשר מחליטים על פתיחת מאבק ורוצים להצליח בו יש לכך שתי אפשרויות או שהולכים על מטרה שיש לה סיכוי טוב או שמארגנים מאבק מספיק חזק שבכוחו להביא ניצחון. שביתת הרעב שהתקיימה בירושלים למען חוק ההסדרה היתה דוגמא אחת ל"איך לא מנהלים מאבק". כאשר נפתחה שביתת הרעב היה כבר די ברור שאין שום סיכוי להעביר את חוק ההסדרה וגם היה ברור שלא יהיו יותר מכמה שובתי רעב בודדים והפגנות של עשרות צעירים. מטרה לא ריאלית ומאבק ללא חיילים הינם מתכון בטוח לכישלון. כל זה לא מנע מראשי הציבור לחוש אכזבה קשה נוכח כשלונו של המאבק. וכאן המקום לשאול האם אכן המאבק נכשל? אכן אם כל מטרתנו היתה העברת חוק ההסדרה הרי שהמאבק נחל תבוסה. אבל האם חוק ההסדרה היא המטרה? או שמא היה זה רק אמצעי להגיע למטרה? אם כן שאלת היסוד היא מהי המטרה אליה אנו שואפים והאם נכשלנו בה? לפני מספר שבועות הייתי שותף בצוות המארגן את כינוס חברי הליכוד בשכונת האולפנא. ניסיתי בכל כוחי להשפיע שמטרת הכנס לא יהיה הצלת שכונת האולפנא אלא החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון.ניסיתי לשכנע ולטעון כי אם בסופו של דבר יוחלט על פינוי שכונת האולפנא אך במקום זה יבנו ע עלינו לשאוף לחיזוק ההתיישבות, להרחבתו ולהפיכתו לנושא שלא מרחפים מעליו סימני שאלה, דהיינו החלת החוק הישראלי ביהודה ובשומרון וד מאות בתים ביהודה ובשומרון אולי תהיה בכך הצלחה. לצערי דעתי לא נתקבלה והסיסמא שנבחרה היתה "הליכוד עם האולפנא". ברגע שקובעים מטרה קצרת טווח ומפסידים בה מציפים אותנו תחושות כישלון צורב. חוק הסדרה איננו בשום אופן יעד נכסף, חשבנו שהוא האמצעי הנכון והקב"ה חשב אחרת. להבנתי עלינו לשאוף לחיזוק ההתיישבות, להרחבתו ולהפיכתו לנושא שלא מרחפים מעליו סימני שאלה, דהיינו החלת החוק הישראלי ביהודה ובשומרון. אלו הטוענים כי זה הזמן לפרוש מהממשלה או לבטל את ההתפקדות לליכוד וכד' מפספסים את כל העניין. ראשית איני מבין מה ההבדל בין שרי הליכוד שנעדרו מההצבעה לשרי שס שנעדרו ולשר מהבית היהודי שנעדר. יתרה מזאת הרי חלומם ושאיפתם של אנשי ה"בית היהודי" וה"איחוד הלאומי" להליכה משותפת כפי שהם מצהירים היא השגת 10 מנדטים. גם אם חלום זה אכן יתגשם האם אז יהיה בכוחם להשפיע אחרת על הצבעה מעין זו? האם לא עדיף להיות שותפים במפלגת השלטון? אכן טרם הגענו למצב שראשי המדינה בכלל וראשי הליכוד בפרט הם אנשי אמונה, אך מי שעקב אחרי מהלך העניינים וההתבטאויות במהלך הדיונים בחוק ההסדרה שמע את ראש הממשלה והשרים אשר הצביעו נגד חוק ההסדרה מתעקשים לטעון כי הם פועלים על מנת לחזק את ההתיישבות. הקמת ועדת שרים להתיישבות ואישור בניית 800 יחידות דיור הם דוגמא לכך. הצהרות אלו הינן ללא ספק פרי השפעת המתפקדים האמוניים והלאומיים בליכוד. לעת הזאת חובת ההוכחה עליהם. הדרך היחידה לדאוג למימוש הבטחות אלו היא על ידי המשך מעקב ולחץ פנים ליכודי עליהם. שוחחתי אישית עם שרים אלו ולעת הזאת הם מבינים שעליהם לפעול למען ההתיישבות אך הם ודאי זקוקים לנו. עוד יש לזכור כי רוב מוחלט של חברי הכנסת של הליכוד הצביעו בעד החוק בניגוד לעמדת ראש הממשלה. הייתי שם, עמדתי לצידם של הח"כים זאב אלקין, יריב לוין, אופיר אקוניס מירי רגב ואחרים, שהחליטו להצביע בעד. התרשמותי היא חד משמעית הם לא עשו זאת מסיבות אופורטוניסטיות אלא כי הם מאמינים באמת ורוצים בחיזוק ההתיישבות. אך הם זקוקים כעת יותר מאי פעם לחיזוקים חיוביים ולדברי עידוד. זה ודאי לא הזמן לעזיבת הליכוד אלא זה בדיוק הזמן להתפקד לליכוד. לפעול מתוך הליכוד למטרות ארוכות טווח כמו מנהיגות אמונית, חיזוק ההתיישבות, הרחבתו והחלת החוק הישראלי ביהודה ובשומרון. הליכוד זקוק לנו ואנחנו חייבים לפעול בתוך הליכוד כדי שמישהו יספור אותנו בכלל וכדי להגיע ליעדים ארוכי הטווח שהם משמעותיים הרבה יותר.
