התדרדרותה של "המחאה החברתית" לשלב האנרכיזם איננה מפתיעה כלל. במאמר שפורסם ב-13/11/2011 באתר ערוץ שבע תחת הכותרת "התמוטטות הסדר הישן", כתבתי:

"תנו לי לנסות להעריך לאן מובילה מחאת האוהלים. מכיוון שהיא איננה יודעת את עצמה ואת מצוקתה, ומכיוון שאין לה אלטרנטיבה ממשית להציע, רוב תומכיה יתאדו. החוויה שהיא מספקת להם – תחושת היחד, השבט, ההבזק של האידיאליזם והיציאה מן הבדידות והניכור – תחלוף לעומת שבאה.

לא כך באשר לפעיליה המרכזיים, שהאנרכיזם הוא בשבילם הביטוי האותנטי של הייאוש הקיומי. פעילים אלה – שבלשון האורווליאנית המקובלת קוראים לעצמם "פעילים חברתיים" – לא עומדים לוותר, אלא אדרבא, להקצין. כיום הם מחממים את המנועים האנרכיסטיים שלהם כנגד המתנחלים "בגדה המערבית". אבל זה רק חימום כאמור. לא בלתי סביר שנראה בעתיד הקרוב קבוצות אנרכיסטיות ישראליות מהסוג של כנופיית "באדר-מיינהוף" הגרמנית של שנות השבעים, שנוקטות בפעולות טרוריסטיות, והפעם לא נגד מתנחלים, שהרי גם הם יודעים שלא הם הבעיה, אלא כנגד בנקים ובנקאים, בתי משפט ושופטים, מערכות עיתונים ועיתונאים, ועוד מטרות שהן בסיסו של המשטר הקיים".

אכן, בינתיים ראינו רק שמשות בנקים מנופצות, אך ההמשך הוא בלתי נמנע: קואליציית ארגוני השמאל למיניהם, שחותרת מזה כעשרים שנה תחת אושיותיה של ההוויה הישראלית – חושפת את פרצופה האמיתי. עד עתה הם התאפקו מלחשוף את האג'נדה האמיתית שלהם – הרס מדינת ישראל והמפעל של שיבת ציון. הם הסתתרו תחת שמות הסוואה שונים ומשונים – כארגוני צדק חברתי, שוויון, אחווה ושלום – וכך הצליחו לסחוף אחריהם את הממסד הישראלי כולו.

הכרסום שהם יצרו בממסד, שלא היתה לו יכולת עמידה אידיאולוגית, ולכן גם לא מוסרית, כנגדם, הביא למצב בו הם הפכו ל"מיינסטרים". הם גררו בעקבותיהם את הממסד כולו – מערכות המשפט, הביטחון, התקשורת, האקדמיה וכדומה – והפעילו אותו למטרותיהם. סימון המתנחלים כאויב העיקרי איפשר להם להסוות את מגמותיהם האמיתיות – חלקן אולי אפילו לא מודעות – ולהפעיל את העם, באמצעות מוסדות השלטון, כנגד עצמו.

עכשיו, מתבררת האמת: האנרכיסטים אינם רק נגד המתנחלים, אפילו לא רק נגד הסדר החברתי (המעוות כשלעצמו, בלי ספק) או הממסד, אלא נגד ההוויה הישראלית כשלעצמה.

למעשה חשיפת מהותם האמיתית של ארגוני השמאל הקיצוני מנוגדת לאינטרס המובהק שלהם, אלא שזהו טיבם הפסיכולוגי של כוחות ההרס – הם פונים בסופו של דבר כנגד עצמם. הקצף, הכעס, הייאוש והתסכול – שהם המניעים הפסיכולוגיים האמיתיים של "הפעילים החברתיים" – מעבירים אותם בסופו של דבר על דעתם ומופנים כנגד עצמם.

תנו לי להמשיך לנסות להעריך את ההתפתחויות. ארגוני השמאל ימשיכו לנסות לסחוף המונים להפגנות מן הסוג שראינו במוצאי השבת האחרונה. אך מה שעלה בידם בקיץ שעבר, לא ימשיך לעבוד. ההפגנות תלכנה ותהפוכנה למועטות מפגינים, ויחד עם זאת וביחס ישיר, לאלימות וקיצוניות יותר. המשטרה תוכל להן וההפגנות תגווענה. ההמונים יתייאשו, הן בגלל עוצמת המשטרה ואלימותה, והן – מה שחשוב יותר – בגלל הבנת המניעים האידיאולוגיים שעומדים מאחורי המארגנים.

אבל ארגוני השמאל לא הולכים להתייאש. "הפעילים החברתיים", כלומר האנרכיסטים המקצוענים מקבלי השכר, יקצינו את
למעשה כורתים ארגוני השמאל את הענף עליו הם יושבים. במקום להמשיך להשתמש בממסד כנגד העם, כפי שעשו בערמה ובהצלחה רבה עד עתה, הם ייהפכו אותו, את הממסד, לאויבם. לא רק שהם לא יצליחו למשוך את העם כנגד הממסד, אלא הם יעוררו את איבתו כנגדם
פעולותיהם. הם "ירדו למחתרת". לא מדובר ברצח בנקאים, שופטים ואלי הון וכדומה. לפחות לא בהתחלה. הם עוד יגיעו גם לכך, בדיוק כמו שכנופיית באדר מיינוף הגיעה – המסלול הוא ישר ולוגי כמו סרגל – אבל ההתחלה תהיה צנועה ו"רכה" יותר: הצתת סניפי בנקים, הודעות על פצצות שהונחו במערכות שלטון ועיתונים כאלה ואחרות, הצתות מכוניות של דמויות ציבוריות רלוונטיות וכדומה.

למעשה כורתים ארגוני השמאל את הענף עליו הם יושבים. במקום להמשיך להשתמש בממסד כנגד העם, כפי שעשו בערמה ובהצלחה רבה עד עתה, הם ייהפכו אותו, את הממסד, לאויבם. לא רק שהם לא יצליחו למשוך את העם כנגד הממסד, אלא הם יעוררו את איבתו כנגדם.

השמאל הישראלי הציוני, יתנתק מהם. הוא יבדל עצמו בקו ברור מהשמאל האנרכיסטי וממילא יתחיל לחזור לעמדה ציונית יותר ושפויה יותר, הולכת ומתעצמת.

גם התקשורת, שנכון לימים אלא עדיין קוראת למעשי ארגוני השמאל בשם התמים "וונדליזם" ולא "אנרכיזם" כמתבקש, תתעשת. את מקומם של המתנחלים כאויבי העם – הצלחתו המסחררת ביותר של השמאל הקיצוני – יתפוס הוא עצמו, והפעם בצדק. פתאום נתחיל לשמוע בתקשורת את המושג "שמאל קיצוני", מושג שמעולם כמעט לא נשמע במקומותינו.

הציבור הישראלי והמערכת הפוליטית, ייהפכו לימיניים עוד יותר. האווירה הציבורית תשתנה. הריאקציה של השמאל הישראלי כנגד ההתפתחות הטבעית של שיבת ציון – שארגוני השמאל הקיצוני היו הכוח המניע שלה – תלך ותדעך. עוד לא ממש גאולה שלמה, אבל הכיוון יהיה הרבה יותר חיובי.