אתם שומעים נכון: נשיא מכון ויצמן למדע, פרופ' דניאל זייפמן, מאיים בהחרמה של המרכז האוניבסיטאי באריאל אם הלה יוכרז כאוניברסיטה לכל דבר וענין. אם חשבתם לרגע שמדובר בבדיחה לא מוצלחת, הוא גם מאיים בפרישה מוועד ראשי האוניברסיטאות, והפסקה מוחלטת של קשרים אקדמיים עם המרכז. נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' בן ששון, טוען שמהלך ההכרזה יביא "לסיכון אסטרטגי של מדינת ישראל". מה עומד מאחורי האיומים המפורשים הללו? אם לא תהיינה הפתעות, בעוד שבועיים אמור המרכז האוניברסיטאי באריאל להיות אוניברסיטה. במשך חמש שנים המרכז עמד למבחן במעבר ממכללה לאוניברסיטה. הוא נדרש, בין היתר, להראות כי ישנם 40 דוקטורנטים לפחות, המרכז הציג 84. למעלה מעשרת אלפים סטודנטים לומדים באריאל, כאשר שיעור האוכלוסיה הנקראת פריפרית (ערבים, עולים) גבוה באופן ניכר מכל מוסד אחר. ובמילים אחרות, הוועדה אשר ישבו בה בין השאר פרופ' עמוס אלטשולר וחתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן, ממליצה להפוך את המרכז באריאל לאוניברסיטה, וזאת לאור העמידה בדרישות בעיקר האקדמיות המובהקות. אז מה מציק להם בכל זאת, לנשיאי המוסדות העשירים במיוחד: מכון ויצמן והאונ' העברית? כלפי חוץ הם מדברים על מצוקת תקציב. אולם לפי כל סיכום בין האוצר ומשרד החינוך, התקציב לאריאל לא יבוא על חשבון תוספת התקציב, העצומה בפני עצמה, שקיבלו המוסדות להשכלה גבוהה. ואם בכספים עסקינן, למבקר מדינה מצויה פרנסה בשפע לו רק יחקור את התנהלותן של שבע האוניברסיטאות. רק במוסדות מעין אלה מותר להעמיד היסטוריון מבריק או פיזיקאי מחונן להיות מנהל מוסד כאשר יכולת הניהול ש במסווה של חופש אקדמי, מרשים לעצמם נשיאי המוסדות הנישאים הללו התנהגות פסולה מעיקרה. מה שמפריע להם, מעבר למונופול האקדמי, הוא מה שנקרא בפיהם הכיבוש לו בתחתית סולם הניהול. ומכאן המסקנה שהתנגדותם פוליטית במלואה. במסווה של חופש אקדמי, מרשים לעצמם נשיאי המוסדות הנישאים הללו התנהגות פסולה מעיקרה. מה שמפריע להם, מעבר למונופול האקדמי, הוא מה שנקרא בפיהם הכיבוש. פרופ' יוסי בן-ארצי, רקטור אונ' חיפה לשעבר, ממקימי 'שלום עכשיו', כתב השבוע ביום ב' על כך שהפיכת מכללת אריאל לאוניברסיטה היא צעד פוליטי ואנטי-אקדמי פסול ומסוכן. דעותיו של פרופ' בן ששון לא מוסתרות, יונת-שלום צחורה. מארגן העצומה של אקדמאים כנגד המהלך הוא פרופ' ממכון ויצמן שיש כמה אנשים מאחוריו כולל נשיאו, וזו רשימה חלקית. גם אם תתאמצו, לא תמצאו נשיא אוניברסיטה שפתק הקלפי שלו יהיה חלילה בליכוד או ימינה. מדוע הצעד הזה הוא "אנטי-אקדמי"? מדוע פרופ' בן-ששון מרשה לעצמו להגג בקול רם ולהפחיד את נבערי העם בזה הלשון: "זהו מהלך מאוד בעייתי, שייפגע בהשכלה הגבוהה... אנחנו מסכנים בכך את פרס הנובל הבא." ללא כל בושה, מקשר בן-ששון את מחדליה של האקדמיה בכללותה עם הקמה של אוניברסיטה חדשה. אוניברסיטה חדשה אשר חברי הסגל שלה באו מהטכניון, בין השאר, לא תפגע בסיכוי לזכות בפרס נובל (חתן פרס נובל מהאונ' של בן-ששון דווקא בעד ההכרה), היא כן תגדיל תחרות וקנאת סופרים חיובית. נשיאי הרוח הפוליטיים הללו, מוזמנים לראות היכן יש חרם והיכן יש יכולת אקדמית דלה. ליתר ביטחון, אני מחזיק בידי מכתב של פרופ' מהמכון לפיזיקה ע"ש ניוטון, המזמין עמית מחקר, פרופ' מאריאל, לשיתוף פעולה אקדמי. וליונות הצחורות, גם עמיתי מחקר מערב הסעודית. אולי זה קטן עליהם, הנשיאים צרי האופק.
