המרחק הגדול בין ירושלים לוושינגטון מורגש בכל ימות השנה אך בחגי ומועדי ישראל הרגשה זו מתעצמת אף יותר. עבור ירושלמי כמוני אין צל של ספק, היום בו חשים בעוצמת ההבדל הוא בתשעה באב; כל העסקים פתוחים, הטלוויזיה גועשת כרגיל, תושבי וושינגטון טרודים בבילויים בבתי הקפה ובמסעדות המלאים מפה לפה. למותר לציין כי אף אחד לא נראה מדוכדך יתר על המידה או רץ לעבר הכותל הקרוב אליו על מנת לבקש קצת רחמים. ייתכן כי מקור הבעיה נעוץ בכך שהחורבן הגדול ביותר שאירע בשכונה בה אני מתגורר בוושינגטון בזמן האחרון היה הריסת סניף רשת "סטארבקס". אל חשש, לא היו אלה הרומאים או הביזנטים אלא בסך הכול כמה יזמים זריזים שהחליטו לבנות בית קפה חדש, "טוב יותר מקודמו", כך הם טוענים. להבדיל מתאריך הקמת בית מקדש השלישי, לבית קפה החדש יש מועד הקמה - נובמבר 2012 ממש לפני הבחירות בארה"ב. ככלל, אנו עדיין חווים אווירת מצור מסוימת על עיר הבירה האמריקנית; מדי יום מתקבלות התראות המבשרות על ההוריקנים הקרבים לעיר, אשר עלולים לגרום להפסקות חשמל תכופות. מפעם לפעם, השלטונות מזהירים לא לצאת מהבית כלל למשך זמן מסוים, כך שאת קניות המזון אפשר לקיים רק בעומס חום כבד של 40 מעלות בצל. נבוכדנצר וטיטוס- מאחוריכם. מספר בתי הכנסת בוושינגטון הוא מצומצם לאין שיעור מאשר ניו יורק; בבית הכנסת הקרוב לביתי, "עדת ישראל", סגנון התפילה משתנה מדי שבוע. למזלי בשבוע של תשעה באב, סגנון התפילה היה אורתודוקסי, ולא- עוד הייתי עלול לשמוע את המגילה בלווי מקהלה ועוד מיני חידושים שהיהדות האמריקאית אוהבת להכניס לבית הכנסת השמרני. בסופו של יום, גיליתי כי מבחינתי ההבדל הגדול והמשמעותי ביותר הוא שהצום בארה"ב מסתיים מאוחר יותר מאשר בירושלים. האם זהו הקנס אותו צריכים לשלם יהודי הגולה או העובדה שלמרות הכול, הייאוש בבירתו למודת הטרגדיות של העם היהודי יותר נוח? גם כאן, כמו הסקרים על המרוץ לבית הלבן ואיכותו של בית הקפה החדש בשכונה – אין שום דבר בטוח. אבל ברמה האישית, ורק בגין סיבה זו, החלטתי שאם עד שנה הבאה לא ייבנה בית המקדש, את הצום הבא כבר אעשה בירושלים.
