. נחום ברנע לפני כשלושה שבועות (20.7.12) כתב העיתונאי נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות': "לפני חודשים אחדים שלח אליי קורא שלל צילומים מביקורו של שר החינוך גדעון סער בהר ברכה... המארח הראשי היה אליעזר מלמד, ראש הישיבה במקום. הרב מלמד נודע לתהילה בשל קריאתו לתלמידיו לסרב לשרת בצה"ל ובשל עוד כמה התבטאויות בגנותה של המדינה. בעקבות ההתבטאויות האלה שלל שר הביטחון מהישיבה את מעמדה כישיבת הסדר. ההחלטה של שר הביטחון לא הפריעה לשר החינוך לשבת שבת אחים גם יחד עם הרב מלמד. בתמונות הוא נראה מאושר למדי. שאלתי איך סער נקלע לחברתו של איש כמו מלמד. הוא הסביר שבתום לב. לא היה לו מושג. הוא הגיע לביקור ביישוב, והרב הזה היה שם. מה יכול היה לעשות? את הרב ואת מעשיו הוא גינה באוזניי בפסקנות שלא היתה מביישת את יוסי שריד, שולמית אלוני ויולי תמיר..." כיוון שיש תועלת לבחון מעת לעת את רמת אמינותה של התקשורת השמאלית בכלל ושל 'ידיעות אחרונות' בפרט, יש מקום להתייחס לדברים אלו, שניתן לומר עליהם שהם דוגמה מייצגת. הרי איננו יכולים לעקוב אחר הקשר החמקמק שבין האמת לכל שלל התבטאויותיו של נחום ברנע, אז כאשר מדובר בנושא שאני מכיר מקרוב, ברמת ודאות שמעבר לכל ספק, ניתן לבחון את רמתו. המצווה לשרת בצבא וערכה של המדינה קוראיי זוכרים בוודאי שכתבתי במסגרת 'רביבים' לפחות עשרה מאמרים שמבססים את העמדה שמצווה גדולה מהתורה לשרת בצבא. ואף בשבועות האחרונים הקדשתי לכך שני מאמרים. גם לאחר ביצוע הפשע של גירוש היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון, המשכתי לבאר שהואיל ועיקר תפקידו של צה"ל להגן על העם והארץ, ישנה מצווה לשרת בצבא. בספרי 'פניני הלכה - העם והארץ' הקדשתי לכך את הפרק הרביעי. האיש הזה הוא בדיחה עיתונאית. וכאשר איש כמותו נחשב בעיני חבריו מהשמאל כעיתונאי מוערך, אפשר להבין את כשליה המרובים של העיתונות הישראלית השמאלית. היא איננה מסוגלת להבין את המניעים הלאומיים והדתיים של עמי האזור בכלל ושל עם ישראל בפרט גם על ערכה של מדינת ישראל כתבתי מספר מאמרים, ובספרי 'פניני הלכה זמנים' בפרק הרביעי העוסק ביום העצמאות, כתבתי שבשלוש קדושות נתעטר יום העצמאות: א) קדושת מצוות יישוב הארץ שמתקיימת על ידי החלת הריבונות. ב) קידוש השם לעיני העמים בהגשמת חזון הנביאים. ג) הצלת ישראל. אמנם כן, לעיתים אני מבקר את הממשלה, ולדעתי אסור לחייל לבצע פשע של גירוש יהודים מביתם, אבל אינני מתבטא בגנותה של המדינה, אלא להיפך, אומר הלל ביום העצמאות על תקומתה. נדמה לי שגם מאותגר הבנה שכמותו אמור להבחין בין מדינה לממשלה. ומן הסתם גם הוא יודה שלמרות שאינני נמנה על אצולת השמאל כמותו, ועל כן אינני זכאי לכל אותן הפריבילגיות השמורות להם בדין, בכל זאת גם לאדם כמוני מותר לפעמים לבקר את הממשלה. אולי יטען העיתונאי הנודע שעמדותיי נסתרו מעיניו ולמרות כל כישוריו העיתונאיים לא היתה לו שום אפשרות לדעת על קיומן. הבעיה בטיעון זה, שמדובר בספרים שיצאו לאור בעשרות אלפי עותקים, ומאמרים שנקראים על ידי יותר ממאתיים אלף קוראים (על פי סקר של פרופ' כץ, 'מאגר מוחות'). עיתונאי הגון צריך לדעת גם לקרוא ולא רק לכתוב. אולי העיתונאי ההזוי הזה לא מסוגל לקרוא תכנים הקשורים ביהדות, ואפילו לא את הכותרות, ואף על פי כן הוא מתעקש לכתוב על הנושאים האלה בלא שמץ הבנה. תגובת השר גדעון סער נמשיך הלאה. ידידים שאלו את השר גדעון סער האם כך אמר לנחום ברנע. תשובתו שהוכתבה לציטוט היתה: "לא השמצתי, לא הוקעתי ולא גיניתי את הרב מלמד". "ברנע ידוע כשרלטן, ומן הסתם העלה באוב שיחה שהתקיימה זמן רב לפני כן, והוא שיבש לגמרי את תוכנה". אמנם הוא חולק על עמדתי בקשר לסרבנות לגרש יהודים, אבל "אין שחר לדברים שברנע כתב כנגד הרב מלמד". הוא אף הביע את רצונו להיפגש עימי לשיחת עומק על נושאים שברומו של עולם. כמו כן הפנה אותנו לעיין בדברים שכתב (אתר 'וואלה' 15.4.12), בתגובה לטור אחר של ברנע. מתברר שגם שם ברנע לא טרח לקרוא את החומר שעליו כתב, ובלבל בין שתי החלטות ממשלה שונות כדי לבסס את טענתו "שסער הכשיר את הכניעה לחרדים". וכך כתב שר החינוך בתגובתו לדברי ברנע: "ברנע ייחד את הקטע הפותח בטורו לסיפור שכולו פרי מוחו הקודח...", הטור שלו "מגלם באופן מובהק עיתונות במירעה 'המבוססת' על היעדר מינימאלי של התמצאות בחומר ועל הטעיית הקוראים". "גם שימוש קצר באחד ממנועי החיפוש יכול היה למנוע את המבוכה". בקיצור, בשביל לכתוב טור כמו של ברנע "לא צריך תעודת עיתונאי. מספיק להיות שרלטן". מקומה של מכללת רופין אם יש למישהו עוד ספק ביחס לאמינותו, אז נקנח בהמשך דבריו. מגמת המאמר שלו היתה להטיח אשם בשר החינוך שתמך בהפיכת מכללת אריאל לאוניברסיטה (אני משער שעיתונאי רשלן שכמותו אינו מודע לקשר שלי עם אוניברסיטת אריאל). כדי לחזק את טיעוניו כנגד הפיכתה לאוניברסיטה כתב: "הנפגעת המיידית תהיה המכללה האזורית על שם רופין, רבע שעה נסיעה מאריאל. מתוך 3,500 התלמידים במכללה, 1,000 יעברו לאריאל, רופין תאבד את מקור פרנסתה". אני משער שרוב הקוראים צוחקים עכשיו. מכללת רופין סמוכה לנתניה, ואריאל כידוע רחוקה ממנה מהלך נסיעה של שלושת רבעי שעה. האם גם את העובדה הבסיסית הזו נחום ברנע לא מסוגל לדעת? האם אינו מסוגל להסתכל במפה? גם לא מובן מדוע התגולל דווקא על מכללת רופין, כאשר יש בדרך עוד כמה מכללות קרובות יותר. ודווקא למכללת רופין יש ייחוד משלה, כך שהחשש לקיומה מופרך. בקיצור, האיש הזה הוא בדיחה עיתונאית. וכאשר איש כמותו נחשב בעיני חבריו מהשמאל כעיתונאי מוערך, שעל פי המלצתם אף קיבל את פרס ישראל לעיתונאות, אפשר להבין את כשליה המרובים של העיתונות הישראלית השמאלית. היא איננה מסוגלת להבין את המניעים הלאומיים והדתיים של עמי האזור בכלל ושל עם ישראל בפרט, ומתעקשת לטעות בהערכותיה, ולעסוק בקטעי רכילות סביב תהליכי העומק שנסתרים מבינתה. ידיעות אחרונות לשמחתי, עיתון 'ידיעות אחרונות' מאבד בהדרגה את מעמדו. לפני עשר שנים, אם היו נכתבים עלי דברים שכאלה ביום שישי, עוד באותו היום מישהו היה מספר לי על כך. הפעם הדברים התפרסמו ביום שישי, ורק ביום שלישי בערב נודע לי עליהם. בראשית אותו שבוע נפגשתי לשיחה מעמיקה וגלויה עם כמה ידידים מהשמאל, אף אחד מהם לא קרא את דבריו. לפני כשנתיים וחצי, כאשר 'ידיעות אחרונות' כתב בגנותי, הערכתי וקיוויתי שמספר קוראיו ימשיך לרדת בקצב מהיר. שכן במשך ארבע השנים שלפני כן הוא איבד כרבע מקוראיו והפך לעיתון השני במדינה, לאחר 'ישראל היום'. בפועל בשנתיים האחרונות הוא אמנם המשיך לרדת, אבל בקצב איטי להדאיג. אלא שכפי הנראה הירידה המהירה נבלמה מפני שמאז הוא התחיל לחלק עיתונים רבים בחינם, והמשיך להעביר את מוקד עיסוקו אל תחומי הרכילות והספורט. כנראה שמספר קוראי החדשות, הניתוחים והתחקירים שלו, בירידה מואצת. זו הסיבה להיחלשות השפעתו. אחים לגורל עם זאת, נחום ברנע הוא אב שכול, ובנו נהרג מפני שהיה יהודי ונסע בירושלים, ומבחינה זו הוא אחינו לגורל ולייעוד המקודש של העם היהודי. ואני גם מאמין שחתירתו לנסיגה מחבלי ארצנו המקודשת נובעת מרצון תמים למנוע שפיכות דמים ולהביא שלום.
