אנשים שונים בימין הישראלי, כאלה הצמאים לכל שביב של התפכחות בצד השמאלי של הקשת הפוליטית, שאבו השבוע עידוד ממאמר הווידוי של ארי שביט ב"הארץ" מיום 09.08.12. לכאורה קרה הבלתי יאומן: נציג מובהק של ביטאון השמאל הקיצוני, המהדורה המעודנת של גדעון לוי, הודה בטעות! סוף סוף הבין האיש, שיש לו במה קבועה בשעת שיא הצפייה ב"יומן" ערב שבת בערוץ 1 של הטלוויזיה, ששגה כאשר תמך בעבר בהסכם "שלום" עם סוריה תמורת רמת הגולן. לכאורה, אבל רק לכאורה, האיש הנאור בעיני עצמו ראה פתאום את האור, ביקר ברמה הכבושה ושב ממנה עם תובנה שהייתה צריכה להיות ברורה מאז ומתמיד לכל מי שעיניו בראשו. וכך כתב: "לא יכולתי שלא לחשוב, מה היה קורה היום אילו התקבלה העמדה האידיאולוגית שבה צידדתי: שלום תמורת הגולן. ..... הייתי מוכרח להודות, שאם השקפת העולם שבה האמנתי הייתה מיושמת, גדודים של הג'יהאד העולמי היו חונים היום ליד עין גב, ומחנות של אל קאעדה היו שוכנים על שפת הכנרת. צפון ישראל ומקורות המים של ישראל היו גובלים בקיץ הזה בישות איסלאמית חמושה וקיצונית ובלתי ניתנת לשליטה". לכאורה, אבל רק לכאורה, האיש הנאור בעיני עצמו הודה סוף סוף: "העמדה שמנגד נראתה לי בלתי סבירה ובלתי מוסרית. האנשים שמנגד נתפשו בעיני כאנשים מסוכנים. זעמתי על יצחק שמיר ועל אריאל שרון .....". האיש הנאור בעיני עצמו אף הגדיל לעשות ותיאר את חיינו היום אילו המדיניות לה הטיף הייתה מיושמת. ביטוי עברי ידוע לקוח מפרק כ"ח בספר משלי: "מודה ועוזב ירוחם". המשמעות: מי שהכיר בחטאו והודה באשמתו ראוי לרחמים ולמחילה. אבל, אין די בהודאה יש צורך גם בעזיבה: "מודה ועוזב ירוחם". וארי שביט מודה בחלק הפחות משמעותי משטיפת המוח לה היה שותף בקשר ל"שלום" אפשרי עם סוריה, אבל אינו עוזב את החלק החשוב יותר בתפישת עולמו המסוכנת. באותו מאמר וידוי יש הודאה חלקית, אבל אין עזיבה. האיש אינו נוטש את מצעד האיוולת האוסלואידי, את שקר "הכיבוש" ואת "פתרון" שתי המדינות. כאותו חלבן הבועט בדלי החלב, כך גם שביט – כמנהגו מאז ומתמיד – שב אל קיאו: "האם הלקח הוא, שאסור לנסות שלום? לא, חובה לנסות להשיג שלום מציאותי. האם הלקח הוא, שצריך להשלים עם הכיבוש? לא, מוכרחים לדבוק בניסיונות היצירתיים לסיים את הכיבוש באופן הדרגתי". שתים עשרה שנים אחרי התחלת מלחמת אוסלו העקובה מדם – תוצאתו הצפויה מראש והבלתי נמנעת של ה"ניסיון היצירתי" של פרס, ביילין ומרעיהם – ושבע שנים אחרי הגירוש הגזעני של יהודים מבתיהם ברצועת עזה ובצפון השומרון, שנעשה במסגרת המדיניות הנפשעת של שטחים תמורת טרור, האיש שוב ממשיך לדבר על "כיבוש". הנאור בעיני עצמו נזקק לשנים רבות כדי להגיע להודאה חלקית, עדיין ללא עזיבה. לאיש תידרשנה מן הסתם שנים רבות נוספות כדי להבין שסיום "הכיבוש" בדרכו השגויה יוביל לתוצאות חמורות הרבה יותר מאלה שהוא עצמו מתאר "אם השקפת העולם שבה האמין הייתה מיושמת". יש להזכיר לאיש לא רק את חלקו הידוע של פסוק י"ג בפרק כ"ח של ספר משלי, אלא את הפסוק במלואו: "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם".
