אחיי ורעיי.

נהגו ישראל לשיר במקומות רבים בערב שבת קודש ובזמנים נשגבים את השיר האדיר שמבטא את ערגתו וכיסופיו של כל יהודי : “ידיד נפש אב הרחמן, משוך עבדך אל רצונך".

שהרי בכל יהודי מפעם רצון פנימי לקרבת ה'. “ואני קרבת אלקים לי טוב". אלא שהעולם הזה מתעתע בנו, ויצר הרע מסית ומדיח, בפרט בדורינו שפשתה המדיה והשתכללה ובצד היתרונות שבה, גם פרצה כל גדר וסייג לקדושה, ועולם של מתירנות איום ונורא מאיים להטביע את רצונה האמיתי של נשמת היהודי. לכן גדולה החשיבות לשנן לעצמינו למה באמת אנחנו כוספים בחיים.

בהמשך הפיוט ידיד נפש, מבקש היהודי מידיד נפש אב הרחמן- מרבונו של עולם, “יערב לו ידידותך מנופת צוף וכל טעם". אנא, אבי אב הרחמן: “והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו". שלא תהיה לנו התורה כמשא כבד שהעולם הזה על פיתוייו כה מפתה להיפטר ממנו, אלא שלכל הפחות תהיה לנו הידיעה שיש עריבות שאין כדוגמתה בדבקות בהשם יתברך. באהבת ה' ויראתו. וידיעה זו תיצור בנו געגוע וחמדה לעבודת ה' יתברך.

כשבאים להשתדל להציל את עצמינו ואת ילדינו האהובים מסכנות האינטרנט האיומות, לא די לגדור גדרים ולומר: זה אסור וזה אסור. אלא כמה חשוב להקרין שיש קרבת ה' שהיא עונג
כמה חשוב להקרין שיש קרבת ה' שהיא עונג למעלה מכל עונג ושמחה למעלה מכל שמחה, שנותן התורה אוהב אותנו אהבת עולם ועשה איתנו את החסד הגדול שבכל החסדים ואת הטובה הגדולה שבכל הטובות בכך שנתן לנו את התורה הקדושה
למעלה מכל עונג ושמחה למעלה מכל שמחה, שנותן התורה אוהב אותנו אהבת עולם ועשה איתנו את החסד הגדול שבכל החסדים ואת הטובה הגדולה שבכל הטובות בכך שנתן לנו את התורה הקדושה. 

ראוי וכדאי לחזור ולשנן לעצמינו כמה ביטויים של דברי רבינו חיים בן עטר ע"ה, בעל אור החיים הקדוש, כמו למשל דבריו בפרשת ואתחנן: “ועיננו לה' צופיות לפתוח אוצר רוח טהרה לפקוח עיניים עוורות ולהטות לבבות עם ה' להכיר נעימות עריבות ידידותו",

או למשל לשנן שוב ושוב את דבריו הקדושים בפרשת ואתחנן, על שיעור האהבה שמחוייב כל איש ישראל לאהוב הבורא... “אדם שזכה בדבקותו יתברך ואהבתו, ובו קיבץ כל ממונו והונו, ויבז בעיניו קנות דבר בעולם הזה לצד סכנת המקום, נוסף על מיעוט שוויו, ולקח לו ה' לאלקים, אין לך קניה בעולם כקנין זה, ..כי מי ידמה לו ומי ישווה לו.. ואדם כזה לו יהיה שיהיה דחוק ומצטער בימים מועטים אלה לו בעולם הזה, נכון לבו בטוח בה' אור עולם, וישמח לבו ויגל כבודו, ובהגיעו למחוז חפצו שהוא עולם הקיים והבטוח הנה שכרו איתו, ומעתה חיבת הקודש הוא היוצר ודבקותו בו, בלא הוא בניו וממונו וביתר שאת...

או למשל לחזור ולשנן דבריו הקדושים שהיה חוזר עליהם מו"ר ועט"ר רוח אפינו קדש הקדשים הרב מרדכי אליהו בכל שנה ושנה בהתלהבות עצומה, לפני פרשת כי תבוא: “שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות וערבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעינהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם!”

וגם אם לצערינו מידי פעם אנו שומעים טענות כמו "איני מתחבר" או "איני מרגיש", הרי שבוודאי יש את המתיקות הזו, “טעמו וראו כי טוב ה'”, ורק עוונותינו היו מבדילים ביננו לבין ה' אלוקינו, וכל שיותר נשתחרר מהכבלים למסך המבדיל ביננו לבין אבינו שבשמיים, ויחד עם זה נדע להגדיר לעצמינו שעלינו להתגעגע למתיקות העצומה שיש בקרבת ה', ונרגיל עצמינו להתגעגע למתיקות הזו, להתגעגע ל"יערב לו ידידותיך מנופת צוף וכל טעם", כך עם הזמן באמת נרגיש!

ומכאן פניה מנהמת לב למי מאיתנו שלא שם "מעקה לגגו" וסכנת הגלישה לשאול תחתיות ומתחתיו אם לא לו (כי הוא כנראה מלאך ה' ועליו לא נאמר הכלל "אין אפוטרופוס") קיימת היא לשכניו או לחברי ילדיו: אנא מכם, בכל לב!  אל תמנעו מאיתנו את המתיקות האדירה של קרבת ה', של "יערב לו ידידותך מנופת צוף וכל טעם", שאליה אנו כה כוספים ומתגעגעים.

וכי הנס הגדול של שיבת עם ישראל לארצו לא אמור לעורר בנו השתאות והתפעלות של הודאה לה' שבחר בנו וקבע לנו "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" “ואנשי קודש תהיון לי"? וכי שבנו למרחבי ארצינו כדי לחלל את קדושתינו? מי שלא חס על עצמו, שידע לו ש"רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה", ש"גדול המחטיאו יותר מן ההורגו"!

כולנו ערבים זה לזה, וכולנו, בלי יוצא מן הכלל מתגעגעים לאור ה'. אנא מכל מי שחלילה לא חסם את האינטרנט שלו, אל תמנע טוב מבעליו, אל תמנע מנשמותינו ומנשמות ילדינו להציב לנו למטרה את העריבות של "יערב לו ידידותיך מנופת צוף וכל טעם"!

וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.