כל מי שצפה בסרטון על פינוי - גירוש מגרון, ראוי שיעצור במהלך החיים הזורמים, וישאל עצמו שאלות נוקבות. כזכור לכולנו, בגירוש מגוש קטיף, וביתר דיוק בפרשת כפר- מימון, התבטא קצין משטרה בכיר מאוד במחוז הדרומי, כיצד והיכן צריך להכות את המפגינים שהתרכזו בכפר מימון. הייתה איזו תגובה מינורית על דבריו. משהוא... בגירוש עמונה, התבטא קצין צה"ל בכיר ביותר, כי "יש לכם אלות- אתם יודעים מה לעשות, ואיך להשתמש בהם". בשני המקרים היו תגובות מסוימות בציבור, קצת גם בתקשורת. בנידון שלנו- מגרון, מתבטא מפקד ביס"מ, אדם מבוגר, רותח מזעם, "תורידו אותם (מהגג)- תהרגו אותם". אותו מפקד, שולח את שוטריו עם כל חרון האף, "האטרף" והאדרנלין שמחלחל ממנו אליהם, והוא חוזר על אמירה זו פעם אחר פעם- "תהרגו אותם!" ואין פוצה פה ומצפצף. ממשלת ישראל לא מתכנסת. התקשורת לא מגיבה. הפרקליטות לא מגישה כתב אישום נגד אותו קצין יס"מ. הסרט הזה נצפה באתרי אינטרנט שונים, רבבות חזו בו. אבל הארץ לא מזדעזעת. אמות הסיפים לא נדו ולא זעו ממקומם. אותו מפקד, יש לו מפקדים מעליו. עד למפקד מחוז ש"י, המפכ"ל, השר לביטחון פנים, ובמקביל קציני צה"ל הבכירים שהרי צה"ל הוא הריבון ביהודה ושומרון. אבל אף אחד לא קם! לא במשטרה, לא בצבא, לא במערכת הפרקליטות, לא היועץ המשפטי ופרקליטי המדינה, לא התקשורת הכללית, לא ארגוני זכויות האדם, ועוד הרבה לאווים מהסוג הנ"ל. שאלות נוקבות צריכות להישאל על ידי שלמי אמוני ישראל, הנאמנים לעם ולארץ. "מאי חזית ומה ראית שדם אחד סומק, אדום, יותר מחברו?!". אין ספק. רעה חולה בזרועות השלטון, רעה חולה ב"שומרי החוק והסדר", רעה חולה אצל אבירי הצדק בתקשורת, במשפט, באקדמיה, ובארגוני זכויות האדם. מי יודע איזה קטרוג יכול לעלות חלילה מהסכמה בשתיקה לאמירה שכזו. יש מי שדמם הפקר. והדם הזה, עולה עד לשמיים. וזעקת אותם נערים שהותר דמם חייבת להישמע, זעקת ארץ ישראל, זעקת מדינת ישראל אשר אנו, תלמידי הרב קוק זצ"ל מאמינים בה וביסוד האלוקי שלה! ערב ימי הדין- ראש השנה ויום הכיפורים, אנחנו, כל מי שלב יהודי לא נדם בתוכו, כל מי שדמו לא הורעל ברעל השנאה לארץ ישראל ולבניה, כל מי שאוהב את עמו וארצו, כל מי ששייך לתהליך הגאולה לא יכול לשתוק. שתיקה כאן כהודאה. כל אנשי הציבור הנאמנים באמת לתורה ולארץ, הרוצים לראות בבניינה של מדינת ישראל ולא בחורבנה, צריכים להילחם על כבודנו, כבוד אומתנו, כבוד ארצנו ומדינתנו, שהם כבוד השם ותורתו. למען ציון לא נחשה, למען ירושלים לא נשקוט. עד ישיב השם כבוד עמו ונחלתו לתהילה ולתפארת!
