מייד בתום הקראת גזר הדין, שבו קיבל ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מאסר על תנאי של שנה וקנס כספי, הוא נעמד אל מול פני האומה בשידור חי והצהיר כי גזר הדין זקף את קומתו. שיפשפתי את עיניי וסירבתי להאמין. ראש ממשלה בישראל מורשע בעבירה חמורה של הפרת אמונים שהעונש בגינה יכול להגיע עד שלוש שנות מאסר, נידון למאסר על תנאי - ועדיין רואה בכך עילה לזקיפות קומה? תמהני. קומתו שלו אולי זקופה, אך קומתה של החברה הישראלית שחה. ידוע הוא כי הנבחר לא יכול להיות מושחת יותר מאלה שבחרו בו, והמראה שהוצבה לפני החברה הישראלית בתיקי אולמרט אינה יכולה להיות מקור לגאווה לאומית. שנים של עיסוק במשפטים לימדו אותי שיש לכבד פסקי דין של בתי משפט. מערכת המשפט בישראל הגונה, ולאורך כל שנותיה של המדינה לא דבק בה רבב של ממש. צה"ל ומערכת המשפט הם אדני היסוד של הלכידות החברתית הישראלית. חובה לכן שלא לפגוע בכבודם ובמעמדם, אך אין בכך להקנות להם חסינות מפני ביקורת. פסקי דין יכולים להיות צודקים, מוטעים ואפילו רשלניים, אולם יש קושי גדול בפסקי דין תמוהים. באלו יש לפחות מראית עין של אי תקינות. אזרחים מתקשים לגבש אמון במערכת משפט המוציאה מתחת ידה פסקי דין תמוהים. על פסקי דין כאלה היה אומר מנחם בגין ז"ל "שומו שמיים". אמנם יש שופטים בירושלים, אך הצדק צריך גם להיראות, ולא רק להיעשות. הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו של אולמרט תמוהים ובלתי מובנים. אזרחים רבים במדינת ישראל, כולל משפטנים חשובים, אינם מצליחים להבין את המונח "כספים פוליטיים" ביחס למעטפות בסך כולל של מאות אלפי דולרים שעושות דרכן לנבחר ציבור ובעל שררה. ידוע הוא כי בישראל אין תורמים לפוליטיקאים - יש שמשקיעים בהם, אשר על כן על הנאשם לתת הסבר טוב למהות הכספים. משמעות הכרעת הדין היא כי כל פוליטיקאי בישראל יכול לפתוח קופה, לצבוע את הכספים שהוא מקבל ככספים פוליטיים ובכך להינצל מאימת הדין. חלקו הראשון של גזר הדין נותן ביטוי עז לחומרת המעשים של אולמרט, מעשים שהעמידו אותו בניגוד עניינים חריף. בית המשפט עצמו מבהיר כי ניגוד עניינים שכזה ראוי לו מאסר. עם זאת, בחלק השני של גזר הדין בית המשפט מתמלא רחמים בדבר נסיבות סיום תפקידו של אולמרט ומטיל עליו עונש קל יחסית. פער לא מובן בין הרישא לסיפא של גזר הדין. לכל פסקי הדין התמוהים שבהם נתקלתי יש מכנה משותף אחד - הם עוסקים בעברייני צווארון לבן. שופטים לא מעלים על דעתם שאנשים הדומים להם ברקע החברתי, ההשכלתי והתרבותי יכולים להיות מושחתים ציניים, שמקפידים על ניקיון בגדיהם אך לא על ניקיון ידיהם. חובה ראשונה במעלה על הפרקליטות, שבכמה מכלי התקשורת היא המורשעת העיקרית בתיק, לערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין. אזרחי המדינה זכאים לקבל תשובה לתמיהות שלהם. את התשובה יכול לתת רק ביהמ"ש העליון, שהוכיח בעבר שביכולתו לתקן טעויות של בתי משפט בערכאות נמוכות, ואפילו את טעויותיו שלו. פורסם ב"ישראל היום"
