שר הביטחון אהוד ברק, כך דווח כביכול מפיו של ראש הממשלה, השתמש בתפקידו כדי לסכסך בין המימשל הישראלי לזה האמריקני. במילים אחרות: גמל רעה תחת טובה לנתניהו, שהנשים אותו במשך קדנציה שלמה עד שקם המלפפון ותקע קלשון בגב הגנן. מי שמופתע, מוזמן לצאת מהסוכה שבה הוא חי. בניסוח עדין, אם יש משהו שחסר במסכת חייו הציבורית של ברק הוא נאמנות. נדפדף בתולדות הקצין המעוטר ביותר בצה"ל: אסון צאלים ב', כישלון חילוץ נחשון וקסמן, הפקרת מדחת יוסוף. האיש שהיה חייל מצוין הפך למפקד בינוני ולמנהיג מחריד. כהונתו של ברק כראש ממשלת ישראל היתה הקצרה ביותר, וכמו הבזק ברק משמיים - כמה קצר, ככה כואב. במשך כמעט שנתיים הספיק להשאיר ארובות עשן בנסיגה מלבנון ושלהבות אש של האינתיפאדה השנייה. כתם של בושה ממלא את העין כשנזכרים בהפניית העורף לבעלי בריתנו, חיילי צד"ל, תוך כדי הנסיגה המביכה מרצועת הביטחון. תחושת הקלה מרחיבה את הריאות כשנזכרים בניסיון הכושל שלו בקמפ-דיוויד למסור לערפאת את המפתחות למחצית ירושלים ולחמישית נדפדף בתולדות הקצין המעוטר ביותר בצה"ל: אסון צאלים ב', כישלון חילוץ נחשון וקסמן, הפקרת מדחת יוסוף. האיש שהיה חייל מצוין הפך למפקד בינוני ולמנהיג מחריד משטחה הכולל של ישראל (יותר מ-90% מיש"ע). כרמטכ"ל היה אחראי למימוש הסכם אוסלו א' וליציאת צה"ל מהערים הפלשתיניות. כראש המשלחת הישראלית לשיחות ישראל-סוריה בשפרדסטאון הבטיח לסורים את הגולן כולו. בבחירות האחרונות, לאחר שהצמיד את מפלגת העבודה לקרשים, הצהיר שיישאר באופוזיציה ומייד הצטרף לממשלה. נאמנות, כבר אמרנו. כשר הביטחון התעטף בהצלחות של אחרים - כיפת ברזל (יוזמה של עמיר פרץ) והגדר בדרום (בזכות נתניהו) - ובסוגיית גיוס חרדים הצליח להעפיל אפס שלבים בסולם. כממונה העליון ביהודה ושומרון ניהל מדיניות שמאל בתוך ממשלת ימין ועסק בפעילות אנטי-התיישבותית נלהבת: המסירות שלו למען ההקפאה, הסירוב לחתום על תוכניות, ההתעמרות במתיישבים, פינוי שכונת האולפנה, הריסת המאחז הוותיק והגדול מגרון. נתניהו שתק. הוא החזיק את הסרח-עודף הזה אצלו כדי שבשעת מבחן עם איראן יהיה מי שיתחלק איתו באחריות. רגע המבחן הגיע, והאהוד ברח. * * * שני נהגים זהירים קיפחו את חייהם לפני שבועיים בתאונה שבה היו מעורבים חזירי בר. קשה לבוא בטענות לחזירים; הבעיה האמיתית היא החושך מסכן החיים ששורר בחלק גדול מכבישי ישראל. לגבי רוב הכבישים החשוכים בפריפריה, קשה לומר במארי-אנטואנטית "אם לא נוח במכונית, שייסעו בתחבורה ציבורית", כי אין תחבורה ציבורית. לעיתים, בעיקר באזורי סיכון, מתלווים לאפלה הזאת גם תשתית כביש רעועה והיעדר קליטה סלולרית. השר משה כחלון הבטיח לי שהוא מטפל בנושא היעדר הקליטה בכבישים. אני פונה לשר התחבורה ישראל כץ: מחכים שתדליק את האור. המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום".
