הבחירות החופשיות הן מסד בניין הדמוקרטיה. יום חג שבו האזרחים, שהם הריבון, נותנים ביטוי לאמונות, לדעות ולרצונות. תפארתה של מדינת ישראל על הדמוקרטיה הנוהגת בה, יהלום זוהר בצבעי החירות, בתוך אזור עכור שלטון עריצים המדכא ביד קשה כל גילוי עצמאות וחופש.רבים מהיהודים באו לישראל ממדינות שלא התקיימה בהן מסורת דמוקרטית. הדמוקרטיה הישראלית, שנראית כיום מובנת מאליה, נבנתה והתעצמה לאורך שנים, ועדיין יש לשמור עליה מכל משמר. מסופקני אם הדור הצעיר למד וקרא על שלטון מפא"י, סיסמת "חוץ מחירות ומק"י", וימי סלאח שבתי העליזים, שחלפו ללא שוב. בתחומים רבים של חיינו הציבוריים מתקיימים איזונים ובלמים בין הרשויות, ומעמדו של בית המשפט העליון הולך ומתחזק לאחר כשני עשורים של ירידה - לא מעט באשמתו שלו.ימי בחירות הם ימים של אחריות לאומית מהדרגה הגבוהה ביותר. בייחוד במציאות האזורית, העולמית והכלכלית שהיא מסך הרקע לבחירות הקרובות. על האזרחים ללמוד, להתעמק, לנסות להבין את מורכבות הבעיות ולקבל החלטות תבוניות. כל בחירות גורליות למדינה ולחברה אך אין ספק כי אלו הקרובות יש בהן הכרעה בסוגיות קיומיות משמעותיות ביותר.ימי בחירות הם גם ימים שבהם המרחב הציבורי נשלט בידי תקשורת, מומחי שיווק, יחצ"נים, פרסומאים וספינולוגים מוכשרים. אליהם יש לצרף ח"כים ומועמדים שמבקשים לרשת את מקומם. התוצאה היא אמירות שטחיות, סיסמאות פופוליסטיות והתרחקות מהעיקר. על הציבור לדרוש מנאמניו בתקשורת ומהמועמדים להנהגתו התייחסות לסוגיות העיקריות והתרחקות מדברי הבל ורעות רוח. יש להתייחס גם ליושרתם, למוסריותם ולאמינותם של המועמדים, שהרי הנבחר לא יכול להיות יותר מושחת מאלה שבחרו בו.ימי בחירות הם ימים של הקצנה וקוטביות. מועמדים פונים אל הסקטורים שאותם הם רוצים לייצג ומנסים לשכנע כי הם הטובים ביותר עבורם ויכולים להשיג הישגים בתחומי החברה ובעיקר בהטבות כלכליות. לפני שדואגים לצורכי הסקטור חשוב לשים לב לענייני המדינה, שהרי צורכי הביטחון והכלכלה אינם מבדילים בין הסקטורים.שנים רבות הבחירות בישראל התנהלו בין הימין והשמאל. המרכז הוא המצאה חדשה ושולית. ניסיון לייצר אידיאולוגיה של ריק. הרבי מקוצק אמר כבר לפני מאתיים שנה כי בני אדם הולכים בצד ימין או בצד שמאל של הדרך - בימיו בעלי החיים הלכו במרכז. לכן הוויכוח האמיתי הוא בין הימין והשמאל.השמאל התמקד בתהליך השלום והימין בסוגיות הביטחון ושלמות הארץ. כמדומני, סוגיה זו כבר הוכרעה. הרוב הגדול כבר הפנים כי פניהם של הפלשתינים לתל אביב ולא לבית אל. עבור אויבינו הדיבורים על שלום היו כלי נשק אסטרטגי ועבורנו תמימות קטלנית. איש כבר לא מדבר על פינוי יישובים, שהרי ברור לכולם כי כל שטח שיפונה מיהודים יהפוך מייד למרכז תחמושת עבור הטרור. כמו כן, לכל אדם הגיוני מובן שאסור שאיראן תהיה גרעינית וכי הפתרון שייתן צה"ל יאומץ על ידי הדרג המדיני מאיזו מפלגה שלא יהיה.בנסיבות אלה אפשר אולי לקיים בחירות על דמותה המוסרית, חזונה הציוני, שיטתה הכלכלית וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
