1. ראש הממשלה נתניהו מגיע אל הבחירות המוקדמות במצב טוב. ולא משום שהיתה לו קדנציה טובה כל כך, אלא משום שהיתה לו קדנציה שבעיני רוב הציבור נתפשת כלא רעה, ובעיקר משום שנכון לרגע זה לא קמה לו אלטרנטיבה רצינית, לא בתוך מפלגתו ולא מחוצה לה. ההישג העיקרי של נתניהו בקדנציה השנייה שלו הוא שמירה על יציבות - מדינית, פוליטית, ביטחונית וכלכלית. מצבם הכלכלי של המדינה ואזרחיה לא השתפר בשנים הללו, ואולי אף הורע במקצת. מחאת יוקר המחיה שפרצה בקיץ הקודם, גם אם נופחה ממניעים פוליטיים, ביטאה מצוקה אמיתית בעיקר בתחום מחירי המזון והדיור. אבל כאשר את העולם כולו פוקד משבר כלכלי עמוק וכלכלתן של מדינות באירופה מתמוטטת - גם יציבות כלכלית נחשבת להישג. בתחום המדיני לא נעשה הרבה בקדנציה השנייה של נתניהו. השמאל יאשים אותו בקיפאון במשא ומתן המדיני מול הפלשתינים, והימין יזכור לו לרעה את חזון המדינה הפלשתינית שאימץ בנאום בר-אילן. מצד שני, הוא הצליח בדרכו הפתלתלה לעמוד מול לחצים בינלאומיים קשים, ולפחות לא נזקפות לחובתו נסיגות נוספות או עקירת יישובים - באופן חד-צדדי או במסגרת הסכם. בהשוואה לקודמיו שרון ואולמרט, גם זה יכול להיחשב הישג. 2. בחזית המלחמה בטרור זכינו לארבע שנים של שקט, או ליתר דיוק - שקט יחסי. את השקט היחסי השורר כבר שנים ביהודה ושומרון יש לזקוף בעיקר לזכות דיכוי ארגוני המחבלים במבצע 'חומת מגן', הנוכחות רבת-השנים של צה"ל והשב"כ בשטח, ושיטות פעולה שהתגבשו במשך שנים והוכיחו את עצמן. לכך יש להוסיף את העובדה שההנהגה הנוכחית של הרשות הפלשתינית אינה מאמינה שטרור ישרת כעת את מטרותיה, ומעדיפה לחתור לעצמאות מדינית באמצעות בניית עובדות בשטח והשגת הכרה בינלאומית. שחרור למעלה מאלף מחבלים תמורת החייל החטוף גלעד שליט עדיין לא השפיע באופן חמור על המצב בחזית הטרור, ולכן גם בינתיים לא גרם לנתניהו שום נזק פוליטי. מול נתניהו, למרות חסרונותיו הידועים, לא עומדים מועמדים שיכולים להתחרות בכישוריו ובניסיונו הרב בתחום המדיני והכלכלי. כך שככל הנראה ראש הממשלה יקבל את מבוקשו - קדנציה שלישית שבה יידרש אולי להוביל מהלכים משמעותיים יותר לאיום מעזה נתניהו וברק לא הצליחו לשים קץ, וביישובי הדרום נוצר סטטוס-קוו שמותיר מאות אלפי אזרחים תחת איום ירי הרקטות שמתפרץ מפעם לפעם. נתניהו מתהדר כעת בהישג של בניית הגדר בגבול עם מצרים, אך הוא התמהמה זמן רב מדיי עד שהבין את הצורך בגדר הזאת. בכל זאת שוררת כעת תחושת הקלה כאשר שיטפון המסתננים המציפים את תל אביב, אילת וערד חוזר להיות זרם דק ומאיים הרבה פחות. גם בנושא האיראני, אותו שם נתניהו בראש מעייניו, המצב כרגע הוא לא הצלחה סוחפת ולא כישלון מהדהד. אל מבחן התוצאה הסופי - סיכול הפצצה הגרעינית האיראנית בדרך מדינית או צבאית, עדיין לא הגענו. בינתיים הצליח נתניהו לשים את הנושא האיראני במרכז סדר היום המדיני העולמי. הסנקציות הכלכליות הוטלו על טהראן באיחור רב, אך כעת הן מכבידות מאוד על כלכלתה ועשויות להתברר כאפקטיביות, בפרט אם יוחמרו עוד יותר. בעניין האופציה הצבאית, נתניהו לא הצליח עד כה לגייס לצדו את דעת הקהל הישראלית ולהוביל את העם אל נכונות לשאת במחיר של תקיפה באיראן גם ללא תמיכה אמריקנית. ניצחון של מיט רומני בבחירות לנשיאות אמור לכאורה לעשות את החיים של נתניהו קלים יותר, אך גם אובמה נאלץ בינתיים לשחרר הצהרות שיחייבו אותו אם ייבחר לקדנציה שנייה. 3. גם בתחום ההתיישבות הצליח נתניהו לפסוח על שתי הסעיפים. הוא לא עשה כמעט כלום כדי לבלום את ההתעללות המתמשכת במתיישבים ובהתיישבות מצד משרד הביטחון בראשות ברק ומצד אנשי האוליגרכיה המשפטית. תחת לחץ אמריקני הוא התחיל את הקדנציה עם הקפאה תקדימית חמורה של הבנייה בהתיישבות. במחצית השנייה של הקדנציה השתפר מצב הבנייה באופן משמעותי, אך העריצות המשפטית נמשכה במלוא עוזה. נתניהו לא עשה כמעט כלום כדי להקהות את שיניה הנשכניות של החונטה המשפטית השמאלנית, שנוקטת בשיטתיות מדיניות מוטה ועוינת כלפי ההתיישבות שעליה הצביע בבירור דו"ח השופט אדמונד לוי. העובדה שהדו"ח הזה עוד לא אומץ ואפילו לא נדון בממשלה היא ביטוי מובהק לאזלת היד של נתניהו וממשלתו בתחום המשפטי, שהיא אולי המחדל החמור ביותר בקדנציה השנייה של ראש הממשלה נתניהו. נתניהו הפגין צייתנות כלפי החלטות בג"ץ בעתירות שלום עכשיו, ותחת תכתיבי פקידי משרד המשפטים טרפד כל ניסיון למנוע בחקיקה או בדרכים אחרות את הריסת מגרון וגבעת האולפנה. 4. לסיכום, זו היתה קדנציה לא טובה במיוחד אך גם לא לגמרי רעה. מכל מקום, בהיעדר אלטרנטיבה, גם בינוני ומטה ייחשב למיטב האפשרי. מול נתניהו, למרות חסרונותיו הידועים, לא עומדים מועמדים שיכולים להתחרות בכישוריו ובניסיונו הרב בתחום המדיני והכלכלי. אולמרט ולבני נדחקו החוצה וספק רב אם יספיקו לחזור. מופז איבד גובה והתרסק, ויחימוביץ' ולפיד חסרי הניסיון אינם נתפשים כמועמדים רציניים לראשות הממשלה. כך שככל הנראה נתניהו יקבל את מבוקשו - קדנציה שלישית שבה יידרש אולי להוביל מהלכים משמעותיים יותר ולא יוכל להסתפק בשמירה על היציבות. 5. בניגוד לעבר, יכולה הציונות הדתית להגיע הפעם אל הבחירות כשהיא ערוכה ומוכנה. בהנחה שהעימותים הפנימיים בבית היהודי יבואו על מקומם בשלום ושהרשימה המשותפת עם האיחוד הלאומי תיבנה ותיכונן, מותר לקוות ואף להניח שהפעם יוכלו במחנה היהודי-לאומי לרוות נחת מתוצאות הבחירות. ועדיין לא ברור אם אכן אפשר יהיה לתרגם את ההישג האלקטוראלי הצפוי לעמדת השפעה מרכזית בקואליציה. בקדנציה הבאה לא רק המחנה הדתי והימני יעמוד בתור להצטרף לקואליציה. גם שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד לא פוסלים אפשרות להיות חלק מממשלת נתניהו. יכולת התמרון של נתניהו בין המפלגות השונות צפויה להשתפר בקדנציה הבאה, ולמפלגות הקואליציה לא יהיה קל לנתב אותו בדרכן. זה לא גורע מהצורך לעשות את המקסימום, להגיע לכוח אלקטוראלי מירבי ולקוות שניתן יהיה גם לתרגם אותו להישגים משמעותיים.
