הנס המופלא של גבורת המכבים וניצחון רוחם על ציר הרשע היווני הוא ליבת חג החנוכה. זהו נס פסיכולוגי כביר של רוח גבורה עילאית היוצאת חוצץ כנגד ציר הרשע היווני לדורותיו. היוונות וממשיכיה מנסים לסלק את הנשמה היהודית באמצעות הפצת תרבות הפקרות חילונית אלילית. זהו נס רוחני כביר של ניצחון האמונה היהודית העל טבעית הגוברת על השכל וההיגיון השכלי היווני. היוונים הקימו פסל בבית המקדש על מזבח ה' ! הם בנו במות לאלילים בכל ערי היהודים, קרעו את ספרי התורה לגזרים ושרפו אותם באש. הם הכריזו מלחמה כנגד התורה והמצוות. הזקן אלעזר שר הכהנים, בן התשעים, לא כרע ולא השתחווה לצלם ולא אכל חזיר, ונהרג בידי היוונים. אלף איש ואישה וצאצאיהם שהסתתרו במערה במדבר – סירבו לחלל שבת ולהיכנע ליוונים – ונטבחו. אמהות יהודיות גיבורות – הביאו לעולם בנים, אותם החליטו למול למרות גזירות היוונים. היוונים התנפלו עליהן ועל התינוקות להורגם, והשליכו אותן מן החומה כשהתינוקות חבוקים בידיהן. חנה ושבעת בניה סירבו יחדיו להיכנע ליוונים, ונרצחו כולם בעינויים גדולים, יחד עם אמם הגיבורה. היוונים גזרו על כל בתולות הנישאות, לשכב עם מושל יווני, וכך היה, עד שאישה צעירה ואמיצה, נכדת יוחנן כהן גדול, אחות יהודה המקבי, סירבה והתריסה ואילצה את אחיה להרוג ביוונים ולכרות ראשו. האישה הצעירה אשר הרימה את נס מרד חנוכה נסכה אומץ באישה אלמנה ושמה יהודית, שבגבורתה ועורמתה הצליחה לכרות את ראשו של מפקד צבאי יווני בכיר, וכך בטלה גזירת היוונים כנגד הבתולות. גבורת הנשים ורוע המתייוונים והיוונים עוררו רוח גבורה בכהן זקן במודיעין, מבני יהויריב, ושמו מתתיהו. הוא וחמשת בניו: יוחנן, שמעון, יהודה המקבי, אלעזר ויונתן, - הרימו את נס המרד הצבאי. המשפחה הלוחמת שהרימה את נס המרד, התבצרה והתבססה בגופנה בהרי בית אל, כיום בשטח המועצה האזורית בנימין. החשמונאים התעצמו בגבורה עליונה בארץ התנ"ך הפרושה על גב ההר, אותה רוח גבורה ממש השורה עד היום בקרב המתנחלים והמתנחלות באותו חבל ארץ ממש וממנו לכל הארץ. כך נספה יונתן גיבור החיל, שניצח בכל המלחמות, אך ב"מלחמת שלום אוסלו" הראשונה בהיסטוריה, בעכו, נפל שדוד, כאשר האמין לדברי כזב ומרמה של שלום מדומה. קרבן אוסלו-עכו הראשון. יהודה המקבי ניצח את אפולוניוס בואדי (חרמייה) המחבר בין עופרה לעלי ושילה. יהודה לקח לעצמו את חרבו של אפולוניוס, ועימה נלחם כל ימיו, כפי שעשה דוד בחרב גליית. הוא ניצח גם את סרון במעלה בית חורון, ואת גורגיאס ניקנור ותלמי בעמק איילון וגם את ליסיאס בבית צור מדרום לבית לחם. ליהודה המקבי התחולל הנס הרוחני פיסיקלי הידוע כנס כד השמן הקטן המיועד לדלוק יום אחד, שדלק והאיר את המקדש באור גדול במשך שמונה ימים תמימים. מורשתו היא מורשתנו להדלקת נרות חנוכה שמונה ימים, להנצחת הנס הפסיכו-פיסיקלי הצבאי המופלא. במערכה השנייה מול ליסיאס נפל בגבורה האח אלעזר. ליסיאס נוצח בנס כביר. וכן נוצח ניקנור. ראשו וידו של ניקנור הוצגו לראווה בפני עם ישראל בירושלים. בהרי בית אל, נפל יהודה המקבי כגיבור. יונתן אחי יהודה, המשיך את מורשת הגבורה החשמונאית. היתה לו נטייה אומללה לבטוח בגויים וכך הנבטים בגדו בו והרגו את האח יוחנן. במידבא נקמו הלוחמים היהודים את נקמתם בנבטים. יונתן הכריע את בקכידס במלחמת גרילה, וקיבל מידיו ריבונות מלאה על הארץ. יונתן התיישב במכמש אשר בארץ בנימין, ומשם פרש את ממשלתו על פני כל הארץ. הוא ניצח בקרב גדול את דמטריוס והכניע את אשדוד. שמעון אחיו הכניע את אשקלון ועזה. והנה הלקח הגדול של חנוכה: יונתן הגיבור והאמיץ האמין ל"תהליך השלום" אותו הציע הגוי טריפון, והגיע ל"שיחות השלום" בעכו. אז התנפל עליו טריפון, לקח אותו בשבי ולאחר ימים אחדים טרף אותו ואת שני בניו. טרוף טורף יונתן וחיה רעה "רוממות השלום בגרונה וחרב פיפיות בידה" אכלתהו. כך נספה יונתן גיבור החיל, שניצח בכל המלחמות, אך ב"מלחמת שלום אוסלו" הראשונה בהיסטוריה, בעכו, נפל שדוד, כאשר האמין לדברי כזב ומרמה של שלום מדומה. קרבן אוסלו-עכו הראשון. שמעון המשיך את גבורת החשמונאים, ותחת ממשלתו, הוסר עול הגויים מעל ישראל, וכך השיב לאנטיוכוס בנו של דמטריוס, בטרם פרץ הקרב נגד קנדביוס אשר נוצח כליל: "לא ארץ נכרייה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו. חזרנו אל נחלת אבותינו, אשר גורשנו ממנה בלא משפט, בידי אויבינו. ועתה כאשר עזר לנו אלוהינו, שבנו אל נחלת אבותינו".
