אזרחי ישראל הורגלו בכך שהמנהיגים הנבחרים מציגים ערב הבחירות מצע מסוים ומשנבחרו פועלים בניגוד לו. כך נהג מנחם בגין ("אף שעל" ומסר את סיני למצרים) , כך נהג יצחק רבין ("אין משא ומתן עם הטרור" ואחר כך חתם על הסכם אוסלו) וכך נהג אריאל שרון ("דין נצרים כדין תל אביב" ובהמשך החריב את גוש קטיף ומסרו לחמס). בכל המקרים הנ"ל הייתה התפנית מעמדות הימין לעמדות השמאל כשהבוחר הימני נותר עזוב, מתוסכל ונבגד. מי שלמרבה הפלא עדיין מתויג בתקשורת ובחלקים נרחבים בציבור הישראלי כאיש ימין הוא ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו. הגיעה העת להסיר את הלוט ולחשוף את פרצופו האמיתי של נתניהו, לא זה המתראיין בכישרון ומפזר הבטחות שווא אלא נתניהו שתוך מעילה באמון בוחריו התמימים מבצע לאחר היבחרו את מדיניות השמאל. לשם הוכחת האמור אציג לקמן עובדות בלבד וישפוט הקורא. בעת כהונתו הראשונה כראש ממשלה חתם נתניהו על הסכם וואי שעיקרו צעדים למימוש הסכמי אוסלו ולוח זמנים לביצוע.. לימים, באותה כהונה חתם על הסכם חברון על פיו נפרס צה"ל בהיערכות חדשה בחברון, כזו המעניקה לערבים שליטה כמעט מוחלטת בעיר האבות. בכהונתו בממשלת שרון הצביע נתניהו בעד תוכנית ה"התנתקות" הידועה לשמצה, הצבעה לה הוא מנסה היום להתכחש נוכח תוצאותיו הרות האסון של הגירוש והחורבן להם היה שותף ובהם תמך. חלפו שנים ונתניהו נבחר שוב לתפקיד הרם. את ביצועיו האחרונים בשרות השמאל לא קשה לזכור ואמנה אותם אחד לאחד. באופן תמוה ולגמרי לא מובן צירף נתניהו לממשלתו כשר ביטחון את אהוד ברק אשר הצר לאורך שנות כהונתו את צעדי היהודים בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין), מנע כל התפתחות, עיכב בניה, גירש יהודים מרכוש שנרכש כדין (בית השלום, בית המכפלה) ועשה ככל אשר לאל ידו כדי להתעמר בחלוצי הדור. במקביל פעל ללא לאות לשיפור תנאי חייהם של הערבים במרחב גם בהיות הדבר כרוך בסיכון חיי יהודים. נתניהו רואה ומחריש. הסכמה שבשתיקה לכל הפחות.... כבר בראשית כהונתו נשא נתניהו את נאום בר אילן הידוע לשמצה בו התחייב (בשם מדינת ישראל) לפתרון "שתי מדינות לשני עמי מעשיו של נתניהו מדברים בעד עצמם ומעידים כאלף עדים על "מנהיג הימין" בישראל. לעניין זה לא יועילו אפילו הנוצות הימניות שבמגבעתו, כמה מחברי סיעתו האומללים שמטעמים של הישרדות פוליטית מהללים ומשבחים אותו ללא הרף. ם". אותו נתניהו שהטיף בכתובים ובעל פה נגד ישות מדינית נוספת בישראל והרצה בכל העולם על הסכנה הקיומית שאופציה כזו תייצר –הפך עורו, בלי לגמגם ובלי למצמץ... לראשונה מאז קום המדינה ובצעד גזעני ומפלה, חסר תקדים וקשה, הקפיא נתניהו את הבניה בישו"ב למשך עשרה חודשים. צעדי אכיפה נוקשים קדמו את פני המבקשים להרחיב את ביתם, להוסיף מרפסת, להשלים גמר בנייה. ההקפאה יצרה תקדים מסוכן, פגעה באלפי יהודים באופן אישי ונמשכת במידה רבה עד עצם היום הזה, בשיתוף פעולה זדוני בין נתניהו לברק שמכוח תפקידו חולש בכוחנות על הזירה כולה. בעסקת שליט הוסיף נתניהו וגילה את פרצופו האמיתי. כל ימיו הטיף נתניהו לכך שאסור לנהל משא ומתן עם הטרור. הייתה לו משנה סדורה בעניין זה, אותה פרסם ברבים בעשרות הרצאות ברחבי העולם ובספרים אותם פרסם. אחיו, יוני נתניהו הי"ד, נפל באנטבה על מזבח העיקרון הזה. למרות עמדותיו ה"נחרצות" כדלעיל, נתניהו שחרר מאות רוצחים פראי אדם לחופשי כאשר ההשלכות הרות האסון ידועות לכול, גם לו עצמו. נתניהו מינה יועץ משפטי בעל השקפות שמאלניות, סר למרות פרקליטות עוינת ושמאלנית בדעותיה, החריב את מיגרון וגבעת האולפנא , שתק עת הרסו שליחי ברק מאחזים באישון לילה אגב גביית "מס התעמרות" קבוע מיהודים תמימים ודומה שהיד עוד נטויה. מעשיו של נתניהו מדברים בעד עצמם ומעידים כאלף עדים על "מנהיג הימין" בישראל. לעניין זה לא יועילו אפילו הנוצות הימניות שבמגבעתו, כמה מחברי סיעתו האומללים שמטעמים של הישרדות פוליטית מהללים ומשבחים אותו ללא הרף. מהאמור נובע בהכרח שלאוהבי ארץ ישראל הליכוד אינו יכול להוות אופציה. עד שיוכח אחרת ולדאבון הלב אין מנוס מהמסקנה שמעט היהודים הטובים והנאמנים בליכוד ,ככל שיש כאלה (ובכל מקרה הם/הוא... מעטים שבמעטים) לא הועילו במאומה כדי לעצור את מכונת ההרס והדיכוי שמוביל נתניהו. מהבחינה הזו אפקט הדומינו של קריסת כל שרי הליכוד בעניין חוק ההסדרה בקשר עם גבעת האולפנא צריך ללמד לקח מר את כל הסוברים שניתן "להשפיע מבפנים". הרוח של "המנהיג הימני" חולה וחלשה ובעקבותיו כל המחרים מחזיקים אחריו, אלה הנאחזים בשמלת מלכותו כשכולם אומרים יראה ופחד, התבטלות וחנופה. בהשוואה ליעלון, ארדן, סער וחבריהם אפילו משענת קנה רצוץ נדמית לסלע איתן ויציב. אם למי מהקוראים יש ספק בדבר יואיל לשאול את תושבי גבעת האולפנא או לחפש תיעוד ההבטחות הריקות של חדלי האישים דלעיל. לסיום וידוי אישי קטן. לאחר שנים של סרבנות ומתוך הערכה למשה פייגלין ורצון לסייע לו בחיזוק כוחו בליכוד התפקדתי לפני כשנה לליכוד, כמי שכפאו שד יש לומר. זאת עשיתי כשברור לי כשמש שאינני מתכוון להצביע עבור מפלגת החורבן אלא אם תשנה זו פניה מן הקצה אל הקצה, משה פייגלין יעמוד בראשה, המתקרנפים והצבועים יעזבוה וכל חבריה יהיו צדיקים גמורים. תמימות, טיפשות? אולי גם זה וגם זה, כשעל כל אלה גובר הרצון לחזק את משה וכוחותיו/כוחותינו. מאז אני חש כאילו גיבנת מעיקה צמחה על גבי, כזו המלווה בתחושות אשם לא פשוטות. אלה גברו מאד עת קבלתי לפני הפריימריז בליכוד עשרות הודעות ממועמדים כמו מירי רגב, לימור לבנת וכיוצא באלה דמויות חלולות ומביישות. כבר גמלה בלבי ההחלטה לבצע בקרוב ניתוח להסרת הגיבנת....המשא כבד מנשוא.
