כמידי בחירות, אף הפעם הננו מוצפים במודעות אשר בהם קוראים רבנים שונים להצביע עבור רשימה זו או אחרת. יתרה מזו, ישנן רשימות אשר רבנים אפילו קובעים את הרכבן, וזה אף נחשב כיותר ראוי, כך על פי תעמולת הבחירות. אין ספק כי זכותם של רבנים, כלכול שאר אנשי ציבור לחוות את דעתם. אולם, תעמולת הבחירות אומרת, כי קיימת חובה לבחור כדעתם של הרבנים הללו בעת ההצבעה בבחירות. מי שאינו עושה כן, עלול להיות מוגדר כ"חסר אמונת חכמים". תעמולה זו, המתנהלת מאז קום המדינה, הרשימה חוגים מסויימים עד כדי ראיית הדבר כחובה מוחלטת. אין הדבר כן. על פי הכתוב בהלכה, נתונה בידי הציבור הסמכות לבחור את פרנסיו. הנה כך בשולחן ערוך, חושן משפט: קסג סעיף א, ט] כל צרכי צבור שאינן יכולין להשוות עצמו, יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים, יא] וילכו אחר הרוב. המצביעים חייבים לומר דעתם ביושר. למשל, אסור לאדם להצביע למישהו מפאת היותו קרוב משפחה, אולם עליו להכריע על פי שיקול דעתו. כך במקום נוסף, תשובות מיימוניות קנין סימן כז "על אשר שאלת, אם יש קטטה בין קהלכם ואינם יכולין להשוות דעתם לברר ראשים בהסכמת כולם, זה אומר בכה וזה אומר בכה - נראה בעיני שיש להושיב כל בעלי בתים שנותנין מס ויקבלו עליהם ברכה שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים ולתקנת העיר וילכו אחר הרוב הן לברור ראשים הן להעמיד חזנים הן לתקן כיס של צדקה הן למנות גבאים". גם במקורות אלו, וגם במקורות נוספים, לא נאמר כי יש לשאול את הרבנים במי לבחור, וללכת על פי דעתם או המלצתם! הדבר מסור בידי הקהל! עושי התעמולה הזו, הרווחת מזה שנים רבות בחוגים החרדיים, ובשנים האחרונות בחוגי ש"ס המחקים אותם, גוזלים מקהלם את אחת הזכויות הבסיסיות המוקנות לאדם- להחליט ולבחור. יש אף המגדילים לעשות ומבטיחים שהמצביעים למפלגה המדוברת, יזכו בברכתם של "גדולים" ושל מקובלים, לעושר לנחת ולצאצאים. אף דבר זה חמור הינו ביותר. אם נתנה לאדם מסויים כמתנת שמיים היכולת לברך, הוא אינו יכול באמצעותה להניא אדם מדעתו העצמית, אשר כפי שראינו הוא חייב לבחור מתוך שיקול דעתו ולא מתוך שהובטח להתברך! כמו כן, אין כל ערובה לכך שתלמידי חכמים נחונו בידיעה מי הטוב להנהיג. אפילו בידי נביאים לא נמסר הדבר, שכן שמואל הנביא איננו מוצא את הראוי שבבני ישי, עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו מצביע עליו. כך גם אלישע הנביא, איננו חש בכך שגיחזי, המוציא ומביא בתוך ביתו, הוא טיפוס מושחת בממון ובעריות, ובידיו נמסר מי ייכנס אל בית המדרש ומי יוותר בחוץ. ובימינו, שמעון פרס חתם על הסכמי אוסלו, ולא שעה למזהירים אותו מפני הרצחנות הערבית. לערבים נמסר נשק בו יכלו להרוג, ושטח לשליטתם אליו יכלו להימלט. מאז הסכמים אלו נרצחו כאלף וחמש מאות ישראלים. את גדליה בן אחיקם מאשימים חז"ל במות אותם אנשים שנרצחו יחד איתו, מפני שלא שעה לאזהרות מפני הרוצח ישמעאל בן נתניה . כך מצאנו תלמוד בבלי מסכת נדה דף סא עמוד א, תנא: הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים, דכתיב +ירמיהו מ"א+ והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה. וכי גדליה הרגן? והלא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. ואילו סיעת ש"ס תרמה את כוחה לעשות את שמעון פרס לנשיא! כאשר גדול בתורה מפרסם פסק הלכה, הרי דבריו מנומקים וניתנים לדיון ולהשגה. ואילו הענינים הפוליטיים יכולים גם להיות נחתכים על פי מה שמביאים לו הסובבים אותו. כותב לא אחר מאשר רבי צבי פסח פרנק זצ"ל רבה של ירושלים,אחר בחירת ראי"ה קוק זצ"ל לרבה של ארץ ישראל: "הגאון.... הגיד לי שיש לו קפידא עלי, על זה שלא הייתי לו לעזר להסב את הרבנות אליו. אבל האמת אהוב מן הכל, והוא לא ידע ואינו מרגיש כי לזקנותו רוב דבריו נחתכים על פי עצת סופריו הנערים הרוצים לפסוע על ראשי עם קודש". והלוא הרב פרנק היה מוקיר רבנן מאד, אך ידע שגם בקרב גדולי תורה תתכנה הטיות, ועל כן הדבר נמסר לכלל הציבור, והחושן משפט לא זז ממקומו! המבקשים לחייב את כולם להצביע כדעת גדול בתורה, כזה או אחר, יואילו להביא ראיה לדבריהם, ואל ירעישו במודעות ענק דברים ללא ביסוס!
