התופעות הגזעניות והמכוערות הבאות לידי ביטוי בהתנהגותם של אוהדי בית"ר ירושלים ראויות לכל גינוי. הן מעוררות שאט נפש. אבל, הן אינן חריגות בשיח הציבורי הישראלי. רבים מן הנאורים בעיני עצמם לוקים בגזענות חמורה אף יותר ובכיעור מגעיל לא פחות. קיים בארץ מגזר לא קטן הדוגל בגזענות כתורה וכאידיאולוגיה. גם אם מושא שנאתו של השמאל הקיצוני הוא יהודים, אין הדבר מכשיר את השרץ והופך אותו למותר. רדיפת היהודים המתבטאת בדבריהם ובמעשיהם של ארגוני ה"שלום" ו"זכויות האדם" – ובלבד שאין מדובר ביהודים – היא גזענות חמורה יותר מזו של אוהדי בית"ר ירושלים. מי שתכלית קיומו היא איסור על יהודים להתיישב בלב מולדתם הוא גזען. מי שעושה כל אשר לאיל ידו כדי להציק למי שנאחז בטרשי ארצו הוא גזען. ארגונים ועיתון הדוגלים בשלום חזירי, כלומר ב"שלום" המבוסס על גירוש בני אדם מבתיהם – והדבר פסול בין אם מדובר ביהודים ובין אם מדובר בערבים – אינם רוצה שלום. הם רוצים טרנספר. שלום כזה איננו יהודי, איננו דמוקרטי, איננו ציוני, איננו מוסרי, איננו שלום. הוא גזענות. כל "חזון" שתי המדינות ו"פתרון" שתי המדינות איננו חזון ואיננו פתרון. הוא איננו יכול להוביל לשלום, והניסיון המר של מצעד הא קיים בארץ מגזר לא קטן הדוגל בגזענות כתורה וכאידיאולוגיה. גם אם מושא שנאתו של השמאל הקיצוני הוא יהודים, אין הדבר מכשיר את השרץ והופך אותו למותר. יוולת של עשרים השנים מאוסלו ועד היום, לרבות מלחמת אוסלו העקובה מדם, מוכיח שאין טעם בהטחת הראש בקיר. אלברט איינשטיין נהג לומר: ש-: "אי-שפיות זה לחזור על אותו ניסיון פעמיים ולצפות לתוצאות שונות". הגדרה זו הולמת את הטחת הראש החוזרת על עצמה מתוך דבקות עיוורת באל שהכזיב, שלום אוסלו. התקשורת הישראלית משתפת פעולה עם הגישה הכוחנית לפיה "פתרון" שתי המדינות הוא הפתרון, ואין בלתו, ואסור אף לדון באפשרויות אחרות, שטרם נבדקו וטרם נכשלו. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כשל בנאום בר-אילן כאשר נסחף אף הוא בתרבות השקר שיצאה מישראל ופשתה בעולם כולו. והיועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, האיש שאמור לעמוד בראש התביעה הכללית ובראש מנגנון שלטון החוק – האיש ישן במקרה הטוב, ומעלים עין במקרה הרע. בשני המקרים הוא משדר מסר חמור לחברה הישראלית, כאילו גזענות קיימת רק בקרב אוהדי בית"ר ירושלים. למרבה הצער היא קיימת גם בקרב שכבות רחבות יותר ובעלות השפעה רבה יותר. כאשר שנאת יהודים ונכונות לגרשם כה רווחות במגזר השמאלני-הקיצוני בישראל ובתקשורת המגויסת להפצת משנתו, אל לנו להתלונן על גילויי אנטישמיות של נוצרים ומוסלמים בארצות אחרות. אוטו-אנטישמיות היא גזענות חמורה יותר ומסוכנת יותר.
