בעיצומה של הילולת פורים נפגשו ביבי, לפיד, בנט ודרעי... אך איש לא הבחין בהם: העיתונאים היו שיכורים מכדי לזהות מי הסתתר מאחורי המסכות. כוכבי החדשות שלנו, שנבלעו בהמון והצטיידו במלאי רציני של בקבוקי וודקה, פתחו את סגור לבם בלי הגבלה... הבה נעזוב אסטרטגיות, תמרונים, רעלות ומסכות, ונגיע להבנות! (גיהוק) - מה רצונכם? בסופו של דבר, הלא כל אחד רוצה להיכנס לממשלה הזאת, שאל ביבי, כטוב ליבו ביין... גם אני רוצה את כולכם, אחרת אני יודע בוודאות שאני מסכן את מקומי כראש ממשלה. אז דברו, אני מקשיב לכם. - רצוני שלי, החל דרעי, הוא לחזור לקדמת הבמה של הפוליטיקה הישראלית. אני יודע שבעולם החרדי, רוב הצעירים רוצים ללמוד תורה אך גם לצאת ממעגל העוני, ואף להתגייס לצה"ל אם תנאי הכשרות מאפשרים להם זאת. - טוב, אריה, אני אוהב את הכנות שלך, השיב בנט, תרצה עוד לגימה של ג'ין טוניק? בתנאים אלה, נציע לכם גישה נוחה יותר, למען חברה צודקת יותר, למען חלוקה שוויונית של הנטל, כדי שכל אחד ירגיש מעורב יותר.... מה אתה אומר, יאיר? - ידידיי, דעו שבאופן בסיסי, אין לי שום דבר נגד הדתיים, האמינו לי; וכמו נפתלי, אני חושב שעלינו לפתור תחילה את בעיותינו הפנימיות לפני שאנו מתעקשים לרדוף אחר אבו מאזן, שכל מה שהוא עושה הוא לזרוע פירוד... נו, ביבי, מזוג לי עוד כוסית... - כמה שאתה רוצה, יאיר; כל עוד אתה לא חומד את מקומי, הכול מותר! ובאשר לך, נפתלי יקירי, עלי להודות שהתקדמת יפה מאוד בדיפלומטיה... עוד כמה שנים ותעבור את המורה שלך, חה, חה, חה! (גיהוק) - ביבי, אתה ראש הממשלה הטוב ביותר ואיתך אנו רוצים להוזיל את מחירי הדיור ולהפוך את החברה שלנו ליהודית יותר. אז בוא, תסתער איתנו, אנו נשנה את הכול... יאיר ואני נעמוד לצדך ללא חת מול אובמה, איראן, החיזאללה או עמלק... אתה יודע שאתה יכול לסמוך עלינו! מעולם מגילת אסתר לא השפיעה עד כדי כך על הפוליטיקה הישראלית. שכן באווירה זחוחה זאת, ביבי, בנט, לפיד ודרעי הבינו סוף סוף את העיקר. הם הבינו שאל מול אויבינו מכל הזמנים, המן או אחמדינג'אד, הפתרון היחיד הוא להסכים על מה שמאחד אותנו, הוא להתפלל יחד באותו הכיוון, לעבר אותו שריד אחרון של בית המקדש הנותר עדיין בידינו, אותו כותל רווי בדמעות, שנכבש מחדש במחיר דמם וגבורתם של חיילי ישראל. - אז הבה נשתה לחיים ונקים כולנו יחד את הקואליציה החדשה, סיכם ביבי. איזו מגילה אתם רוצים – סליחה, איזה משרד? כשהם מחובקים אלה עם אלה ושתויים עד כדי כך שלא הבחינו עוד בין המן לבין מרדכי, שאלה זו נשכחה. העיקר נעשה, הברית נכרתה!
