בשולחן ערוך אין הלכה המורה על מינוי הרב הראשי לישראל. אין תפקיד כזה. בגולה כל בית דין רבני שמקים רב העיר או רב הקהילה, משקלו הסגולי זהה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. לעומת זאת כן מצאנו בהלכה את החובה לבצר מעמדו של המרא דאתרא. רב העיר. אף אם הגיע לעיר חכם וזקן יותר מרב העיר המכהן בפועל, אין לפטרו ולמנות את הטוב יותר. ובכלל, רק לרב העיר המכהן בפועל מותר להורות באיסור והיתר או לדרוש לנהוג בשררה וכל שכן אם רב העיר מונה לתפקיד על ידי השלטון אין לשום גדול ממנו בתורה להשתרר עליו ולהורידו או לקפח פרנסתו (שולחן ערוך יו"ד סימו רמ"ה הלכות מלמדים הרמ"א בשם הריב"ש). מעולם, לא נבחר רב לכהונת "גדול הדור". צדיקותם וגדלותם וגילם המופלג, הפכו אותם למקובלים על ידי העם הנוהר אחריהם ושומע לפסיקותיהם ההלכתיות, ודבר תורתם נשמע מקצה הארץ ועד קצהו. אין כל צורך ברב ראשי לישראל ובוודאי לא לשני רבנים ראשיים האחד אשכנזי והאחד מזרחי. בפועל, עדים אנחנו שכל אחד בוחר לו את הרב הרצוי לו. כל קהילה ממנה לעצמה רב המקובל עליה. כל יהודי רוכש מצרכים עם כשרות המקובלת עליו. לא אחת אתה רואה שקית עלי חסה עם עשר חותמות כשרות למיניהן. כדי לרצות קהלים רבים יותר. כל קהילה וההכשר שלה. זוגות צעירים בוחרים לעצמם באמצעות האינטרנט את הרב שיביאם בברית הנישואין. אפילו התקנת העירובין או המקוואות מבוצע על פי פסיקת רבנים המקובלים על הקהילה בה מתקינים את העירוב או את המקווה טהרה ועל פי הדקדוקים שיורום. במקום לתקצב במיליונים לשכות של שני רבנים ראשיים, יש לתמוך ברבני בתי הכנסת שהם הם הרבנים הפעילים והמעורים ביותר בקרב בני קהילותיהם. הם אלה המשתתפים בכל ארוע של שמחה או עצב. רבנים אלה הולכים בראש מחנה הקהילה אותה הם מייצגים ומדריכים. אסור שיוותר ולו בית כנסת פעיל אחד בישראל, שלא בחר לעצמו רב ראוי ומוסמך שתחת שרביטו יצאו ותחת שרביטו יבואו כל קהל בני עדתו.
