ושוב אותן תמונות מזעזעות, ושוב הדם נשפך ושוב מראיינים את כולם, את המומחים הגדולים, את הקצינים הבכירים במשטרת התנועה ושוב אזלת היד של אכיפת החוק זועקת מדמי המתים. ושוב קלות הדעת הבלתי נסבלת של הנוהגים בכלי נשק קטלניים ושוב אותן תמונות של הלם וזעזוע – של אם שאיבדה את בנה ולעולם לא ישוב החיוך השמח והאמיתי לפניה ושוב אותו אב הקובר את בנו ולא מבין למה הוא ולא עצמו ושוב אותם יתומים שנשארים לבד. ושוב אותה אלמנה או אלמן שנותרו לגדל את ילדיהם ללא אם או אב ושוב הסבל הבלתי נגמר של משפחות שאיבדו את יקיריהן סתם כך , לא במלחמה על המולדת , ולא במלחמת קיום , אלא במלחמה הבלתי פוסקת המתנהלת בכבישי הארץ – מלחמה שאין לה סוף – מלחמת ברירה. אז לכל אותם ברברנים, שמתראיינים בכל פעם שקורה אסון גדול , תתחילו לעשות תעשו בכל ימות השנה, תדפקו על כל שולחן , תדאגו לחינוך ולהכשרה של הנהגים, תשקיעו בתשתיות באכיפה ובענישה מתאימה. ולכם השופטים הרחמים בקלות כה רבה על הרוצחים בכבישים – לכם אני אומרת די! מספיק! תפעילו את כושר ההרתעה שלכם. בני, רב"ט ניר (נירצי ) לנדסמן ז"ל נהרג לפני כעשור באותו מקום, ליד אותו קיר של מפעל נשר, ומאז עשיתי ככל יכולתי להסביר, לחנך ולהרתיע בני נוער וצעירים מנהיגה רשלנית וחסרת אחריות, ולצערי הרב עברו כבר 10 שנים וכאילו כלום לא השתנה. אותם קצינים באותה משטרת תנועה, אותם מומחים ממשיכים להסביר למה אי אפשר להגיע לפחות ופחות הרוגים אותה ברברת אין סופית, אותה אזלת יד מערכתית. אז היום אני זועקת, בשם כל ההרוגים בתאונות הדרכים שקולם נדם, ובשם כל האמהות והאבות ובני משפחותיהם שעולם חרב עליהם , בידי אדם, בידי הנוהג הרשלן ברכב די! מספיק כבר!
