עם הקמת הממשלה חדשה קמה גם "הציונות הדתית" מהקרשים. לפתע לאחר יותר משני עשוריים בהם אף אחד לא "ספר" את הציונות הדתית התעוררנו לנס הגדול. פתאום התברר שאדם כריזמטי אחד בלבד יכול לאחד סביבו בקלות מפתיע את כל גווני הציבור הדתי-לאומי, המפולג והמסוכסך. יותר מזה, התברר שהעם כולו ציפה למנהיג עם שורשים דתיים ואמוניים שיביא לו פוליטיקה חדשה. שנה לפני הבחירות הדבר נראה כחלום רחוק. כל מי שדיברת ששוחחת עמו על מפלגה מאוחדת אמר את אותו דבר: " אין סיכוי" , "זוהי גוויה פוליטית", "אף אחד לא ירפא אותה מתחלואיה שלה". הקולות שבקרב הציונות הדתית שקראו להשתלב בלכוד הלכו ותפסו תאוצה. פעילים דתיים רבים פעלו ללא לאות בקרב הצבור הדתי לאומי בקריאה להתפקדות המונית למפלגת השלטון. אחרים חפשו את ביתם הפוליטי במפלגות אחרות שרצו להתקשט בגוון הדתי-לאומי. היו שטענו שיש להתפקד באמת לליכוד ולפעול מתוכה. הם טענו: אין שום סיכוי למפלגה דתית לאומית לשרוד ובטח לא להגיע לשלטון .אחרים טענו שלא באמת חייבים להתפקד לליכוד. צריך להתפקד לליכוד בשביל להשפיע על אופי הרשימה שלה לכנסת וכן על מי שיעמוד בראשה, אבל בקלפי יצביע כל אחד למי שלבו חפץ. הצעירים חזרו לגלות את המפלגה הדתית לאומית שלאט לאט הופכת למפלגה כלל ישראלית עם נטייה חזקה לכיוון הדתי- לאומי -ימיני מנגד, האנשים שנשארו נאמנים למפלגות הדתיות-לאומיות נתפסו, בקרב הצבור שלהם עצמם, כמיושנים, כחסרי מעוף וכמי שמנסים להנציח את הציונות הדתית בתפקידה הנצחי, כנור שני או שלישי בשלטון. התוצאה לא איחרה לבוא הצעירים נהרו לכיוון מפלגת השלטון ולמפלגות אחרות. יש להודות על האמת הציונות הדתית מעולם לא הביטה בהערצה למנהיגיה הפוליטיים, ההיפך הוא הנכון. הם נתפסו כפוליטיקאים אפרוריים שעושים את עבודתם לרוב בנאמנות אבל באפרוריות .הם נתפסו כמי שאמורים לדאוג למגזר אבל יותר מכל דואגים לכיסא גדול ומרופד, ועדיף שיהיה עשוי מ"עור של פיל". הצפייה מהם הייתה להשתלב במערכות השלטון ובכך להביא את ההישגים למגזר ,אבל בשום פנים ואופן לא להוביל. כל ילד דתי ידע ויודע שקודם כל עדיף להיות רב או מחנך או איש צבא אחר כך בעדיפות שניה בעל מקצוע המעשיר את בעליו ורק בתחתית הסולם ניצב הפוליטיקאי הדתי . היום לאחר תוצאות הבחירות באחרונות אנשי הציונות הדתית הרימו ראש. הם שואפים להוביל את המדינה ואומרים זאת בגלוי ובראש מורם. הצעירים חזרו לגלות את המפלגה הדתית לאומית שלאט לאט הופכת למפלגה כלל ישראלית עם נטייה חזקה לכיוון הדתי- לאומי -ימיני. מנהיג המפלגה מצטייר כמי שראוי להוביל גם בשטח הלאומי, ומוצא לנכון להתבטאות בכל עניין גם בעניינים מדיניים כלכליים וביטחוניים. הצפיות בקרב הצבור הדתי לאומי הם בשמים, אבל גם הנפילה יכולה להיות כואבת. נציגי "הבית היהודי" בכנסת ובממשלה חייבים לזכור שמצפים מהם למעשים משמעותיים בתחומים רבים. בתחום החינוך, התיישבות, בנייה, תעסוקה וגם בנושאיי בטחון ומדיניות. מצפים מהם קודם כל להוביל בכל תחום ולא להיות מובלים. "הבית היהודי" צריך לתת למגזר הדתי לאומי ולכל עם ישראל את ההרגשה שהם דואגים לכלל ישראל בכל דבר, קטון כגדול. עליהם להראות לעם שהם נוהגים על פי אמות מידה מוסריות אחרות שאינה מוכרת מהפוליטיקה הישנה. אם כך ינהגו, העם יחזיר להם אהבה כפל כפליים והתוצאות בבחירות הבאות יהיו, בע"ה, בשמים.
