מה המשותף לגלעד ארדן, אורי אריאל, אורי אורבך, נפתלי בנט, משה יעלון, ישראל כץ, לימור לבנת, עוזי לנדאו, גדעון סער, סילבן שלום, ויובל שטייניץ? נכון. כולם שרים בממשלה. וכולם, בהתלהבות גדולה, בנחישות ובנחרצות תמכו באימוץ דו"ח השופט אדמונד לוי על ידי הממשלה. מתי? לפני הבחירות כמובן. חלקם הצטיינו ממש, בייחוד כאשר סיירו ביו"ש ושחררו הצהרות למתפקדי הליכוד ערב הפריימריז, או לבוחרים הפוטנציאליים של הבית היהודי לפני הבחירות.

גלעד ארדן הכריז (22 בנובמבר 2012): "במרכז פעילותה של ממשלת הליכוד הבאה יש להתמקד באישור  וביישום דו"ח לוי... לחתום כבר בקווי היסוד על תמיכה ואימוץ הדו"ח כך שבתוך שלושה חדשים נביא ליישומו". ואורי אריאל אמר: "מיד לאחר הבחירות יהיה דו"ח לוי אחד הנושאים המהותיים במשא ומתן הקואליציוני". וכך, בניסוחים זהים כמעט, גם כל השאר.

לי אין ספק שגם שר החקלאות יאיר שמיר תומך באימוץ הדו"ח. חזקה עליו עוד מבית אבא. ומה עם יצחק אהרונוביץ? וסופה לנדבר? ייתכן שהם בעד, ייתכן שנגד, אבל בישראל ביתנו ההחלטות מתקבלות "פה אחד", וליברמן הודיע כזכור (17 באוקטובר 2012) כי "יש לאמץ באופן מלא את דו"ח לוי". אז לא באמת חשוב מה חושב השר לביטחון פנים או השרה לקליטת העלייה. 

ואולי יש חשש שיו"ר הכנסת יערים קשיים? חלילה! מי לנו נאמן כיולי אדלשטיין? אולי יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט מפריע? וכי סלקא דעתך? הרי דודו רותם הכריז וחזר והכריז כי יש לאמץ את הדו"ח. שמא יו"ר הקואליציה מעכב? ממש לא. יריב לוין הוא מנאמניה המובהקים של ארץ ישראל. אולי סגני השרים עומדים לשטן? שבעה מתוך השמונה הם מראשי התומכים בדו"ח. הם תבעו מנתניהו עוד בכנסת הקודמת לאמץ לאלתר. לא לחכות. 

סביב שולחן הממשלה יש רק שבעה שרים שמתנגדים או עשויים להתנגד לאימוץ שלם של הדו"ח: שריהם של יאיר לפיד וציפי לבני. לו רצה נתניהו – יש לו רוב מוצק בממשלה.

ומה באמת רוצה נתניהו? בממשלתו הקודמת החזיק כנראה באהוד ברק בעיקר כקולט ברקים שבאים מימין, כדי שיהיה לו במי לתלות את קולר ההקפאות והחורבנות. עכשיו הוא מחזיק לצורך זה בציפי לבני. לפני הבחירות ולמענן שחרר נתניהו כמה רמזים שהוא מתכוון להעלות את הדו"ח לאישור בממשלה ורק היועמ"ש מעכב בעדו. אחר כך הוסיף כמה מילות שבח לחברי ועדת לוי ("מדובר באנשים מקצועיים מהמעלה הראשונה שעשו את עבודתם נאמנה בצורה חסרת פניות וללא דופי..."), שזה סוג של הספד למי שקברו את עבודתו בארון מאובק ואין שום כוונה לשלוף אותה משם.

בכנסת ה-18 עמדתי עם זאב אלקין בראש שדולת ארץ ישראל. 42 חכי"ם היו חברים בה. אורית סטרוק מהבית היהודי אמנם הקימה את השדולה מחדש, אך באתר הכנסת היא מופיעה כחברה היחידה בה. בשדולה הגאה רשומים כבר 15 חכי"ם. מה פשר השיתוק הזה בגיוס כל נאמני ארץ ישראל, בממשלה ומחוצה לה, בקואליציה ובאופוזיציה? מדוע אין הם עומדים בהתחייבויותיהם לבוחרים כי "מיד לאחר הבחירות... נושא עיקרי במשא ומתן הקואליציוני... יוכנס לקווי היסוד של הממשלה... יישום מלא תוך שלושה חודשים"? על איזה קרח כתובים כל הדברים הללו? כי בקווי היסוד של הממשלה אין להם זכר. וגם נושא ראשון זה כבר לא יהיה. זהותו של הרב הראשי דחופה יותר.

תאמרו, חלפו רק שלושה חודשים מהבחירות, רק חודש מאז הושבעה הממשלה. אבל מחבריי באיחוד הלאומי למדתי כי אין מזרזים אלא את המזורזים. בדרך כלל היו אומרים את זה בנימוס, כשהיה ברור להם שמישהו נרדם בשמירה. אינני מנומס, ולכן אומר לכל נאמני ארץ ישראל בכנסת: אם אינכם סמרטוטים ממש, אל תניחו לנתניהו להתחבא מאחורי גלימתו של ויינשטיין. אל תאפשרו לו להסתתר מאחורי חליפותיה המחויטות של ציפי לבני. יש לכם רוב בממשלה ויש לכם רוב בקואליציה ויש לכם רוב בכנסת. מה שאין לכם הוא תירוצים. יאומץ דו"ח אדמונד לוי לאלתר.