אחרי הרצח והטרגדיה בסניף הבנק בבאר שבע, התקשורת שלנו הרגישה ממש כמו באמריקה: גם אצלנו יש מסע מטורף של רצח. אז אם כבר העתקנו דפוסים אמריקניים, גם התגובה המתבקשת חייבת להיות בנוסח אמריקני, בסגנון מסע תקשורתי צדקני נגד "הקלות הבלתי נתפסת" המוענקת לאחיזה בנשק. עדיף שינפיקו פחות רישיונות נשק בישראל, והשומרים למיניהם יתבקשו להפקיד את נשקם במקום עבודתם או אצל חברות השמירה במקום לשאת אותם הביתה. לצערנו, שבוע לאחר הטבח בבאר שבע יצא אדם נוסף למסע רציחות בקריית אתא, פגע בבני משפחתו וגם בסתם עוברי אורח עד שנלכד. אלא שהפעם הרוצח היה חמוש בסכין. האם מעתה נחמיר במתן רישיונות לאחזקת סכינים? האם השפים יסתפקו בסכיני פלסטיק, או ייאלצו להפקיד את סכיניהם במסעדה לאחר סיום עבודתם? האם כבר הספקנו לשכוח את אותם אירועים שבהם האוחזים בנשק סיימו אירוע חבלני טרם הגעת המשטרה או כאשר המשטרה פעלה בהססנות? יקי עשהאל סיים את אחד מפיגועי הטרקטור, וסרן דוד שפירא עצר את הטבח בישיבה לצעירים. ובכלל, בתקופת הפיגועים יצאה קריאה שיותר אנשים יסתובבו עם נשק. תשוו את המצב לפיגוע האחרון בווליץ' שבדרום לונדון. מהפנייה הראשונה למוקד החירום ועד להגעתו של כוח משטרה חמוש נדרשו 19 דקות. הסיבה היא שמשטרת בריטניה ברובה אינה חמושה, ובכל לונדון פועלות רק 12 חוליות משטרה חמושות. למזלה של בריטניה, לאחר שערפו את ראש קרבנם היו המפגעים מעוניינים יותר להצטלם ולהתרברב, אחרת הסיפור היה עשוי להסתיים בצורה טראגית עוד יותר. גוברת התחושה שגם אם נניח שהמגמות הרצחניות אינן נחלת רוב המוסלמים האדוקים, קיימת תשתית מאורגנת וממוסדת הפועלת להטמיע את האידיאולוגיה הרצחנית דרך הרשת או בהטפה אישית ישראל אינה אמריקה, ותהליך קבלת רישיון הנשק אינו מהקלים והזולים. גם התחמושת מוענקת במשורה ורובה משמש לאימון במטווחים. הנשק נועד להגנה עצמית, ונטל ההוכחה חל על המשתמש. ניתן להבחין בגבולות הצרים של ההיתר אצל ארגון 'השומר החדש'. במדינה מתוקנת לא היינו חוזרים אחורה לתקופת העות'מנים, כי משטרת ישראל הייתה אמורה לבצע את העבודה. אבל אותה משטרה הרימה ידיים בכל הנוגע לגניבות חקלאיות. מול הגבול עם עזה ומצרים אנשי השומר פועלים להגן על רכוש יהודי. למרות שרוב השומרים הם בוגרי צבא שבמשך שירותם הצבאי אחזו בנשק אוטומטי, במשימה הנוכחית הם נאלצו להסתפק לא בקרבינים אלא בתרסיסי גז מדמיע. אמנם הכנסת חוקקה את חוק דרומי על מנת לסייע לחקלאים היהודים במאבקם בגנבים, והחוק עבר על אפה ועל חמתה של הפרקליטות, אבל מסתבר שהכנסת הייתה אחראית על השניים מקרא, בעוד הפרקליטות על האחד תרגום. לכן גם בארץ ישראל הריבונית ולא רק ב'שטחים' עדיף שלא להסתבך. עם כל הצער על מעשי הרצח, הבעיה בישראל הפוכה. אין מספיק נשק להגנה עצמית בידי האזרחים, וגבולות הגזרה לשימוש בו צרים מדי. מחיר אובדן הזהות בעקבות הפיגוע בלונדון, המהומות בשטוקהולם והזעזוע המתמשך מהפיגוע שסיים את המרתון בבוסטון, החלה להיסדק במקצת התקינות הפוליטית ששלטה עד עתה ביד רמה. תאוריית הזאבים הבודדים או הסבר הטרור הגנרי ללא עקבות מעוררים יותר ספקנות. גם תגובתו של ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון, שהמפגעים סילפו את האסלאם והמיטו עליו קלון, מעוררת גיחוך. גוברת התחושה שגם אם נניח שהמגמות הרצחניות אינן נחלת רוב המוסלמים האדוקים, קיימת תשתית מאורגנת וממוסדת הפועלת להטמיע את האידיאולוגיה הרצחנית דרך הרשת או בהטפה אישית. בהתאם לכך חייבים לפעול נגד התשתית הזאת, ובוודאי שלא להזרים סיוע ממשלתי לאותם ארגונים שכוונתם לחתור תחת המשטר ולהקים על חורבותיו מדינה אסלאמית. כמו כן יש לאסור את פעילותם של מטיפים קנאים, ולסנן מהרשת אתרים המשדלים לג'יהאד. ברור שמדובר בהתקדמות, אבל אי אפשר לנצח רק על ידי צמצום פעילות כוחות הרוע. אירופה מנסה להיאבק בזהות האסלאמית עם מחסנית ריקה. הגישה הרב-תרבותית (או בעגה הישראלית "מדינת כל אזרחיה") פעלה להחליש ואפילו להגחיך את מה שהייתה התרבות השלטת, תוך העצמת התרבויות האחרות. הזהות הלאומית לא הוחלפה בתרבות אלטרנטיבית חזקה. להוציא אוכלי לחמו של האיחוד האירופי, הזהות האירופית לא הִכתה שורשים. בממשלה השמרנית של קמרון מכהנת השרה לענייני דתות וקהילות הבארונס ווארסי, שהיא מוסלמית. בוודאי ששיתוף המיעוט המוסלמי בממשלה הוא דבר חיובי, אבל התיק שקיבלה ווארסי משדר מסר בעייתי: אם חייבים מישהו שיטפל בענייני דתות, עדיף למנות מוסלמי. בניגוד לנצרות, את האסלאם חייבים לכבד (גם מהנימוק הפרקטי שמי שלועג לו מסתכן בנפשו). הנצרות שוקעת בבריטניה והכנסייה האשימה את ממשלות בריטניה באפליה מכוונת כלפיה ובהעדפת הדתות שזה מקרוב באו לממלכה. בעיתון 'הארץ' תקפו לאחרונה את הכוונה למנות את הרב אביחי רונצקי לאחראי על מנהלת הזהות היהודית. הרב רונצקי הגיב בבדיחות הדעת שהתנגדות מערכת 'הארץ' למנהלת ולמינויו מוכיחה כמאה עדים את חיוניותו של המהלך. לאחר מכן הרצין וטען שזהות יהודית היא ערובה לכושר הלחימה של חיילי צה"ל. הרב רונצקי מבין מה שלא מבינים באירופה: אי אפשר להיאבק רק מתוך שנאה לאויב. בסופו של דבר, אם השנאה מהווה בשבילך את המוטיבציה היחידה - תעתיק את מגוריך לאחר שהתעייפת מהמאבק.
