במהלך מצעד הגאווה בתל-אביב התייחסה שרת המשפטים ציפי לבני להתפתחויות בחקירת הרצח בבר-נוער בתל-אביב ב-2009, ואמרה: "גם אם המניעים היו שונים משחשבנו, אנשים שילמו בחייהם רק משום שהיו שם. היורה בז לחייהם, ואם זו לא שנאה – תגידו לי אתם שנאה מהי". האם ציפי לבני מיתממת? האם אינה יודעת שנאה מהי? ציפי לבני, בנוסף להיותה שרת המשפטים, מכהנת גם כשרה הממונה על המשא ומתן עם אבו מאזן ומרעיו, מה שקרוי בשפה המכובסת "תהליך השלום". שגיאתו של ראש הממשלה נתניהו בקשר אליה היא כפולה: ראשית, הוא הכניס סוסה טרויאנית לממשלתו, וזו פועלת בניגוד לצדק האנושי, להיגיון הבריא, ולניסיון עשרים השנים האחרונות, מאז החל מצעד האיוולת באוסלו במסגרת זו היא חוזרת שוב ושוב על איוולת "פתרון" שתי המדינות ו"חזון" שתי המדינות. ומהו "חזון" זה אם לא פשע שנאה? עיקרו איננו שלום, אלא איסור גזעני על יהודים לגור בלב ארץ ישראל וטיהור אתני שלהם מבתיהם בלב ארצם. במלים של לבני עצמה: "אם זו לא שנאה – תגידו לי אתם שנאה מהי". שגיאתו של ראש הממשלה נתניהו בקשר אליה היא כפולה: ראשית, הוא הכניס סוסה טרויאנית לממשלתו, וזו פועלת בניגוד לצדק האנושי, להיגיון הבריא, ולניסיון עשרים השנים האחרונות, מאז החל מצעד האיוולת באוסלו; שנית, למרות שבאופן רשמי הוא עצמו שר החוץ, נתניהו מפקיר בידי לבני את התפקיד החשוב, והיא גורמת בו נזקים בהמשך ישיר למה שעשתה במהלך כהונתה הקודמת במשרד זה. כל עוד נתניהו אינו קורא אותה לסדר ואינו מתפקד אישית כשר החוץ, הוא הופך את עצמו לשותף לפעילותה המזיקה של לבני. הדבר נכון גם לגבי חופש הפעולה והדברת שהוא מאפשר לשמעון פרס באותו עניין. אבי מלחמת אוסלו ואדריכל השלום החזירי – ה"שלום" הפסול ולו בגלל היותו גזעני כפי שנאמר לעיל - מנהל מדיניות חוץ פרטית משלו, מפזר הצהרות ללא כיסוי, ההולכות ומשקיעות את ישראל עמוק יותר בביצה שממנה חובה להיחלץ. שוב, כל עוד נתניהו אינו קורא אותו לסדר ואינו מתפקד כראש הנבחר של הרשות המבצעת, הוא הופך את עצמו לשותף לפעילותו המסוכנת של פרס. אי אפשר לדבר גבוהה גבוהה נגד פשע שנאה, ובה בעת לעשות לילות כימים בתכנון פשע שנאה גדול וחמור הרבה יותר. לא ברור מה גדול ממה בשיקוליה של לבני, האיוולת או השנאה. ושוב, במלים של לבני עצמה: "גם אם המניעים היו שונים משחשבנו, אנשים שילמו בחייהם רק משום שהיו שם. היורה בז לחייהם, ואם זו לא שנאה – תגידו לי אתם שנאה מהי". רבים רבים כבר שילמו בחייהם במהלכה של מלחמת אוסלו והפכו לקורבנות "השלום". מי שרוצה שלום חייב לשלול את "חזון" מדינת האויב ממערב לירדן. פתרון שתי המדינות יכול - אולי - לקום רק אם יתייחס לשתי גדותיו של הנהר ולא לארץ ישראל המערבית בלבד.
