1. בתזמון מעניין התחלתי לקרוא דווקא בשבת האחרונה את הספר 'תש"ח' שכתב הסופר יורם קניוק ז"ל שהלך לעולמו בעיצומה של השבת. הספר נראה נחמד בשלב זה אולם עדיין מוקדם לחוות דעה מאחר שלא צלחתי אפילו את מחציתו. קניוק, שספרים אחרים שלו כבר קראתי, הוא סופר לא רע, אבל לטעמי איננו עומד בשורה הראשונה של הסופרים העבריים שיצרו ב-65 שנות המדינה. יש בודאי כאלו שיחשבו אחרת וזה בסדר גמור, שהרי ידוע כי 'על טעם ועל ריח אין להתווכח'. 2. הבעיה עם סופרים מתחילה כאשר הם הופכים ל'אנשי רוח'. בדרך כלל לא הסופר עצמו מתחיל במלאכה. הוא עצמו דווקא יודע את מעלת ערכו. הסופר יודע בשלב הראשון להבדיל בין מה שהוא מוכשר בו - כתיבת ספרים, ובין מה שהוא איננו מוכשר בו - יצירת עמדה מוסרית ערכית בולטת מול כל עניין מענייני השעה. אלא שקהל קוראיו המעריץ ובעיקר אמצעי התקשורת אינם מניחים לו. גם בעולם מחולן זקוק הציבור ל'אנשי קודש', אנשים בעלי מעמד מורם מעם שדבריהם זוכים למשקל יתר רק משום שאלו דבריהם. קריאתו של קורח מפרשת השבוע האחרונה "כל העדה כולם קדושים" מבטאת אמנם המיית לב מסוג מסוים, אולם בסופו של דבר הציבור הרחב, כל ציבור, זקוק לאנשים מורמים מעם שיתוו לו דרך מוסרית בסבך החיים. 3. גם בעם היהודי וגם בשתי הדתות המונותיאיסטיות שצמחו על גבה של היהדות היו אנשי הדת מאז ומעולם סוג של מצפן מוסרי. תכונה אחת בולטת של אנשי הדת היתה מאז ומעולם 'ידיעת הספר. שלוש הדתות ינקו את כוחן מ'ספר', כל אחת והספר שלה. אנשי הדת התייחדו במידה רבה ביכולת לקרוא ספרים ומעבר לכך היכולת לכתוב ספרים. כך נצרב בתודעה הקולקטיבית הקשר בין ספרים ובין מוסר ושאר רוח. בעקבות זאת, כאשר באה 'הדת החילונית' לגייס לה כוהני דת משל עצמה היא פונה באופן טבעי לתחום הספרות. אולם, זוהי כאמור ספרות שנותקה מ'הספר', אותו ספר שהוא מקור שאר הרוח והמצפן המוסרי, והפכה להיות מוצר איכותי וחביב אך בעל ערך מוסרי אפסי (כלומר לא ערך חיובי מצד עצמה ולא ערך שלילי). גם הסופרים, אנשי הספר החילונים, הם פעמים רבות מאוד אנשים מוכשרים לעילא, מושא קנאתי הבלתי מוסתרת, אבל בהחלט לא אנשי רוח, במובן של שאר רוח ומצפן מוסרי יחודי. היכולת להוציא תחת ידך ספר מדהים או שיר שאין שני לו איננה מקרינה בהכרח על תכונות אישיות אחרות, לטובה או לרעה. 4. פעמים רבות, באופן פרדוקסלי, כשרון אומנותי משמעותי בא עם סט בלתי חביב בכלל של תכונות אופי מזעזעות למדי. לעיתים זו גסות רוח בלתי מוסתרת, לפעמים רדיפת נשים ולפעמים משיכה ממומשת מידי לטיפה המרה. במקרים הללו שבהם אני נתקל ביצירה ספרותית מדהימה שנוצרה על ידי מחבר בלתי סימפטי בעליל, אני נזכר במה שאמר מי שנחשב בעיני רבים לאחד מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה, שמואל יוסף עגנון. הסופר המנוח אמר פעם, כי "השוטים מתעניינים במה שבין הסופר ובין הספר, החכמים מתעניינים במה שבין הקורא ובין הספר". אם מנתקים בין היצירה והכישרון הגלום בה ובין הסופר או היוצר, אדם ככל האנשים עם חולשות בן האנוש וחסרונותיו, מוצאים פתרון ראוי להרבה תהיות בלתי מוסברות. 5. קניוק האיש היה בהחלט אדם בעל זכויות. לא כל אחד זוכה להילחם את מלחמת תקומתה של מדינת ישראל. מנגד הוא היה גם אדם עם מגרעות לא מבוטלות, בין השאר נישואיו לאישה שאינה יהודיה והתעקשותו להיות מוגדר "חסר דת". מה שבטוח הוא ש'איש רוח' הוא לא היה. למשפחתו ודאי יחסר קניוק, כך גם לחבריו הקרובים. מי שאהב את ספריו יצטער בודאי שלא יבואו עוד אחרים כאלו, ואנו נצטער כולנו על שהלך לעולמו איש מישראל. כל ניסיון להאדיר את שמו של קניוק איננו לכבודו קודם כל, וגם איננו לכבודנו.
