1. בעולמם של יוצרים מוזיקליים מוכרת הבעיה המכונה "תסמונת האלבום השני". זמר חדש שמוציא אלבום בכורה מצליח יוצר ציפיות גבוהות לקראת צאת אלבומו השני, אך גלי הציפיות מתנפצים אל סלעי החוף כאשר האלבום השני מצליח הרבה פחות. אני לא מקנא, למשל, בשולי רנד. אחרי אלבום הבכורה המופתי שלו 'נקודה טובה' שבו כל שיר הוא פגז, איך אפשר להעז ולהוציא אלבום נוסף בלי לחשוש מנפילה כואבת? אולי זו אחת הסיבות לכך שכבר עברו חמש שנים מאז 'נקודה טובה' ועדיין לא זכינו לאלבום שני. לכן שמחתי במיוחד על הצלחתו של בנימין (להלן: ביני) לנדאו, יוצר צעיר ומבטיח שעדיין אינו מפורסם במידה ההולמת את כישרונו, להתגבר על התסמונת המשתקת הזאת. 2. בגיליון 'בשבע' של ערב חג הסוכות תשע"ב, בעיתוי אומלל במיוחד, פרסמתי פרויקט מיוחד ויקר ללבי שבו בחרתי את עשרת האלבומים הטובים ביותר, לעניות טעמי, בז'אנר המוזיקלי המכונה חסידי-אלטרנטיבי. למה עיתוי אומלל? כי ביום הפצת הגיליון נחתמה ופורסמה ברבים העסקה לשחרורו של גלעד שליט תמורת אלף מחבלים, הימים שלאחריו היו שבוע ההכנה לשחרור, וכמובן שאיש לא התעניין באותם ימים בפרויקט הקטן והנחמד שלי. נו טוב, זה בכל זאת לא הגדול והכואב שבין הנזקים הרבים שגרמה ועוד עלולה לגרום העסקה הזאת. הבחירה בין האלבומים הייתה קשה, וברגע האחרון החלטתי לכלול ביניהם גם את 'מעבר לגבולות', אלבומו הראשון והמשובח של ביני לנדאו שראה אור לפני ארבע שנים. לנדאו, שיצירתו מלבלבת בארץ המאחזים והגבעות - שם יודעים לפזם את שיריו הרבה לפני שהם עולים על דיסק - הוכיח באלבום הבכורה את יכולתו גם ככותב פזמונים וגם כמלחין, אך עדיין האלבום סבל מכמה פגמים אופייניים של יצירת ביכורים. באלבומו השני 'משכן', שיצא לאור לפני חודשים ספורים, לנדאו מצליח לעלות רמה נוספת, להוכיח בשלות מקצועית ולצרף סדרה של טקסטים ולחנים איכותיים ומקוריים המתקבצים לדיסק מובחר ומשובח, מגוון אך גם קוהרנטי, שכולו ערכי יהדות ואמונה מעובדים בגוון אישי אותנטי. 3. השיר הטוב ביותר בעיניי מבין כולם הוא גם שיר הנושא של האלבום - 'משכן'. לפני כמה שבועות נהניתי לשמוע חתן בעל כישרון מוזיקלי מבצע אותו תחת חופתו - אות כבוד למהירות ההיטמעות של שיר גדול שאך זה יצא. מילות השיר יכולות להתפרש כשיח שבין הקב"ה לכנסת ישראל, וגם כשיר אהבה עדינה וטהורה בין איש לאישה. הוא פותח בתיאור של מצוקה גלותית ששניהם נתונים בה וקורא לתקווה ולתפילה: "את צערך אני חש/ הן גם עליי רוחות הסערה נשבו/ את שביקשת אף אני ביקשתי בכל מאודי/ למצוא את מקומי – ואין/ חכי, צפי, תייחלי/ תקווה אל תאבדי/ שאי את קולך ובקשי גם על נפשי". אחר כך הוא עובר להבטחות לעתיד מזהיר: "כל הדרכים החסומות ייפתחו לפנינו/ עוד ייפלו מסכי הברזל הסוגרים על לִבנו/ גם הים הגדול הזה יכול להיבקע - אם רק נאמין". המילים חזקות, הלחן מצוין והביצוע מרגש. אם רק יימצא העורך המוזיקלי שיעלה אותו לגלגלצ או לרשת ג', הוא יכול להפוך ללהיט גם במוזיקה הישראלית. 4. שיר מצוין אחר הוא 'אור בהירות הדרך' שמבטא את מה שעובר בנפשם של אנשי התיישבות בעלי נטיות ברסלביות בעת שהם עושים את דרכם אל הציון הקדוש של רבי נחמן באומן. בדרך כלל הוויכוח בין העולים לרגל לאומן בראש השנה לבין מתנגדי התופעה נשמע כעימות בין שני קטבים מנותקים. מצד אחד אלה שרגילים לעלות לקברי צדיקים, שלבם אינו נוקפם כשהם יוצאים מארץ ישראל, וברור להם לגמרי שאומן הוא המקום האולטימטיבי לעשות בו את ראש השנה. בעבר השני של המתרס נמצאים כאלה שעלייה לקברי צדיקים כלל לא תופסת מקום משמעותי בעבודת השם שלהם. מה יש לכם לחפש בראש השנה באומן, הם טוענים כלפי הברסלבים, הרי יש לנו כאן בחברון את קברי אברהם יצחק ויעקב. הם עצמם נשארים כמובן עם משפחתם וקהילתם ואינם נוסעים בראש השנה לא לחברון ולא לצדיק אחר. אני מרשה לעצמי לשער שאפילו אם הם היו חייבים באונס גמור להיות בראש השנה באוקראינה, הם לא היו טורחים להצטרף לרבבות המתפללים באומן. ביני לנדאו וחבריו נמצאים באמצע. יש להם דחף בלתי ניתן לכיבוש לנסוע אל הצדיק ("אנו נוסעים אליו/ אל הלב שלא נדם"), אבל הם כואבים את כאבה של ארץ הקודש שהותירו מאחור ("אל נא תבכי/ ארץ אהובה") ומנחמים אותה בהבטחה שהם יחזרו משם קשורים אליה יותר ("כל צעד מקרב אותנו לזכות לגלות שוב את פנייך"). אפשר כמובן לחלוק על היישוב הזה לסתירה שבנפש. אפשר להציע פתרון שבו נשארים בארץ ובכל זאת מתקשרים אל הצדיק ולא להפך. בכל מקרה, לעומת שני הקטבים בוויכוח שאינם מבינים זה את גישתו של זה, יש משהו חדשני ומרענן ביכולת להכיל את שני הערכים - הדבקות בצדיק והדבקות בארץ. יש עוד הרבה מה לדבר על האלבום המצוין הזה, אבל הכי טוב לשמוע אותו. אל תשאלו מחבר, אל תצרבו, קנו ותיהנו. 5. רגע, אנחנו בשבוע הספר, אז איך מצאתי את עצמי ממליץ דווקא על דיסק? התשובה הטכנית היא שדחיתי משבוע לשבוע את ההמלצה על 'משכן', ועוד מעט מגיעה תקופת שלושת השבועות שאינה זמן מתאים להמלצה על מוזיקה. אבל במישור היותר מהותי נראה לי שלא במקרה קל לי יותר להמליץ על דיסק. פגשתי לא מעט ספרים בשנה האחרונה, טובים יותר ופחות, אבל לא היה בהם אחד שאפשר להמליץ עליו בהתלהבות דומה. בז'אנר המוזיקה החסידית-אלטרנטיבית הולך ומתפתח קאדר של יוצרים שממנו יוצאים בכל שנה כמה דיסקים טובים ושניים-שלושה ממש מעולים שמספקים חוויה יהודית אותנטית ומרגשת. חלק משמעותי מהיוצרים של הז'אנר מצליחים לא רק להלחין פסוקים וקטעי מקורות, כמקובל בזמר החסידי, אלא גם לכתוב מילים חדשות שבוקעות מתוך נפשם. לצערי עוד אי אפשר לומר שפס ייצור דומה קיים בתחום הספרות, למרות הספרים הרבים של יוצרים דתיים שיוצאים לאור מדי שנה. עוד אין שם מספיק איכות ורציפות ביצירה, אבל בעיקר - מלבד יוצרים בודדים (הרב סבתו כבר אמרנו?) ויצירות בודדות - אין שם מספיק כתיבה יהודית מקורית אותנטית ונאמנה כפי שאפשר למצוא ביצירה המוזיקלית. אז תסלחו לי שאני מפר את קדושת שבוע הספר וממליץ על דיסק. מבטיח לכם שכשאתלהב מיצירה ספרותית לא אסתיר זאת מכם, גם אם זה לא יהיה בשבוע הספר. 6. ואם כבר בהמלצות על דיסקים עסקינן, נפרע חוב קצת ישן לאלבום המצוין שהוציא בתחילת השנה אהרון רזאל, אחד היוצרים הפוריים ביותר בז'אנר החסידי-אלטרנטיבי. כמו ב'משכן' כך גם באלבום הזה אחד השירים היותר מוצלחים הוא שיר הנושא הקצבי 'קבעתי את מושבי בבית המדרש', שבו מראה רזאל גם את כישרונו ככותב ומלחין וגם את חוש ההומור המוכר שלו. זהו אלבום איכותי, שמח ומעובד היטב שהפזמונים שלו בוקעים מתוך חוויית הקביעות בלימוד תורה שחווה רזאל בשנים האחרונות, מאז שעבר לחבוש את ספסלי בית המדרש. ברצועה יוצאת דופן בסגנונה ונוגעת ללב ששמה 'דעתי עליה' מזכיר לנו רזאל שגם מי שנאלץ לעבוד לפרנסתו יכול לזכות להשגות גדולות בלימוד התורה. מילות השיר, הלקוחות מהקדמת ה'חיי אדם', מדברות על לימוד התורה של האדם הנטרד מלימודו כדי לפרנס את משפחתו, ואף על פי כן מנצל כל רגע פנוי כדי לחזור אל התורה, ואפילו בעת שהוא עסוק במלאכתו - דעתו על התורה. יש עוד כמה רצועות יפות, תשמעו ותתרשמו בעצמכם. ולא לצרוב, כבר אמרנו.
