ההיסטוריה חוזרת? בימים אלה של יוני 2013, כשכותרות העיתונים מזהירות מפני הפרת השקט בגולן, מצד אחד; ומסוריה מדווחים על העמקת המעורבות הרוסית בזירת מלחמת האזרחים הסורית. מצד שני, ראוי לחזור אחורנית 46 שנה, לימי יוני 1967. אז היו הרוסים מעורבים עד צוואר בהתנהלות הצבאית והמדינית של מצרים וסוריה, והיו למעשה האחראים הבלעדיים לפרוץ מלחמת ששת הימים, שבחסדי שמים הסתיימה, לתדהמתם, בנצחון ישראלי מזהיר. כבלעם הרשע בשעתו – באו לקלל ונמצאו מברכים. שנים רבות נחשבה מלחמת ששת הימים, לתוצאה מקרית של מהלכים צבאיים ומדיניים מתגלגלים: איומי שליט מצרים נאצר להשמיד את ישראל (לאחר הנצחון המזהיר לעגנו לנאצר בשיר: "נאצר מחכה לרבין"); הזרמת צבא מצרי לסיני, בניגוד להסכמים הבינלאומיים; יוזמת נאצר לגרש את כוח האו"ם שחצץ בין ישראל לצבא המצרי; טענות כזב על-אודות הימצאותם של ריכוזי צבא ישראליים מאיימים בגבול עם סוריה, ועוד. כל המהלכים הללו, מסתבר היום בדיעבד, היו חלק ממזימה רוסית לנטרל את הגרעין הישראלי, שאיים לדעתם על מאזן הכוחות בין הגושים המזרחי והמערבי בעיצומה של המלחמה הבינגושית הקרה. הרוסים שנדהמו מיכולותיה המדעיות המתקדמות של ישראל הפרו-מערבית, החליטו ליזום מלחמה קטנה, שבמהלכה ירסקו את היכולות הגרעיניות הישראליות. המדהים הוא שהמידע המכריע על-אודות הגרעין הישראלי, הגיע לרוסים (בנוסף למקורותיהם המודיעינים החסויים), על מגש של כסף, מ במשך שנים רבות לא הצליח המחקר ההיסטוריוגרפי להגיע לחקר עומק המעורבות הרוסית בחירחור המלחמה, שבמהלכה הובסו צבאות ערב ונכבשו מרחבים שגודלם פי שלושה משטחה של המדינה פי מקור ישראלי רשמי, ברשות ובסמכות: ראש הממשלה דוד בן גוריון, הטיל על ראש המוסד איסר הראל להרגיע את הרוסים, ושיגר כבר בשלהי 1965 לקרמלין את מנהיג המפלגה הקומוניסטית הישראלית ד"ר משה סנה, כדי להעביר לרוסים שני מסרים: שישראל נחושה בדעתה בנושא הגרעין "כדי למנוע אושוויץ שניה"; ושאין בדעתה לעשות שימוש כלשהו בנשק זה, שנועד להוות רק פוליסת ביטוח מפני 'אושויץ 2'. הווטראן הרוסי במשך שנים רבות לא הצליח המחקר ההיסטוריוגרפי להגיע לחקר עומק המעורבות הרוסית בחירחור המלחמה, שבמהלכה הובסו צבאות ערב ונכבשו מרחבים שגודלם פי שלושה משטחה של המדינה. הגלגל החל להתהפך, כשפנסיונר של הצי הסובייטי, התראיין לעיתון מקומי באוקראינה, וחשף סיפור מדהים: ביוני 1967 הוא נצטווה לגייס כוח צבאי ימי, מקרב צוות הפריגאטה שלו ששהתה במזרח הים התיכון, ולאמן אותם במהירות במסווה של מתנדבים, על מנת שיהיו נכונים לכבוש את נמל חיפה במיתקפה מן הים. ראיון זה של הווטראן הרוסי, שימש קצה חוט שהוביל את החוקרים גדעון רמז וד"ר איזבלה גינור, שניהם עיתונאים בדימוס בקול ישראל ובעיתון הארץ (בהתאמה), לחקור את הנושא, על בסיס סוגה מחקרית חדשה שלא נוצלה עד אז: זכרונותיהם של וטראנים מן הגוש המזרחי. בתוך כך הגיע אליהם, כמעט במקרה, מידע על קיומו של בלום של עדויות, שעין לא שזפתו מאז 67': כמות נכבדה של מיסמכים סובייטיים אותנטיים, כתובים רוסית, שנמנמו עשרות שנים בחשכת ארגזי ארכיונו הפרטי של העיתונאי, הסופר והחוקר יחזקאל המאירי המנוח, איש צפת. המאירי, שניחון בחוש היסטורי מפותח (ומשום כך ייסד את 'מוזיאון המאירי' לתולדות צפת), היה בין האזרחים הראשונים שעלו מיד לאחר המלחמה לרמת הגולן, כשאבק המלחמה עדיין ריחף בחללה. הוא נדהם לגלות במוצבים ובמיפקדות הסוריים הנטושים, כמויות של מיסמכים שהתגוללו בארונות ונרמסו על הקרקע. צה"ל, שהפך אז למפואר שבצבאות האזור, טרם הניח ידו עליהם, מפני שעסק באיסוף נשק השלל והתחמושת. המאירי חשש שבמהומה שפקדה לאחר המלחמה את הרמה, יאבדו המיסמכים, ושקד ללקט אותם כאסוף ביצים עזובות. פרובוקציות ערביות בערב זכרון לציון 24 שנה לפטירתו של המאירי, שהתקיים בצפת, בהנחייתם של יו"ר מוזיאון המאירי ד"ר דוד בוחניק ומנהלת המוזיאון ג'ודי מור-המאירי, חשפו רמז וגינור את סיפורם המפתיע. לטענתם, לא נמצא בכל הספרות המחקר העצומה לגבי המלחמה, זכר לעובדה שהרוסים הם-הם שיזמו את המלחמה, על מנת לעצור את הגרעין הישראלי. גדעון רמז: "כל מומחה שנשאל על כך, השיב שזה בלתי אפשרי. הגישה המקובלת היתה שמוסקווה כלל לא רצתה במלחמה ואף ניסתה לרסן את בעלי בריתה הערבים במשבר של מאי 67'. בדקנו חומר נוסף והגענו למסקנה הפוכה". ד"ר גינור: "התכניות שעיבדו במשותף מצרים ובריה"מ התבססו על התגרויות ערביות שיאלצו את ישראל לירות את הכדור הראשון. נאצר הונחה להתגרות בישראל באמצעות פרובוקציות: הזרמת צבא לסיני, גירוש כוח האו"ם וסגירת המיצרים. אך תנאי חיוני להצלחת המזימה היתה מבחינת הרוסים הקמת חזית ערבית צבאית מאוחדת, שאכן הוקמה בתחילת 66', עם עליית הבעת' הסורי לשלטון בדמשק. בינתיים נודע על התקדמות לקראת חציית הסף הגרעיני בישראל, ונקבעה שעת האפס למאי 67'. באותם ימים פירסמה סוריה טענות שווא על ריכוזי כוחות ישראליים על הגבול, למרגלות הגולן, ורוסיה הזהירה את ישראל מפני החרפת המתיחות. עכשיו מתברר כי הכל היה הצגה רוסית אחת גדולה. לא היה כאן שיקול שגוי או הטעיה מכוונת של בעלי הברית הערבים, אלא סימן מוסכם וכיסוי תעמולתי לפרובוקציות שתוכננו מראש". נמר של נייר חומר מחקרי על אודות המעורבות הצבאית הסובייטית במצרים, הגיע מכבר לידי החוקרים. אך לא לגבי המעורבות הצבאית בסוריה. רק משנמצא במוזיאון המאירי ארגזי הארכיון מימי מלחמת ששת הימים, ובני הזוג רמז-גינור החלו לפענח אותו, נתגלה היקף המעורבות הרוסית בגולן. נמצאו בארכיון הפרטי מפות כתובות רוסיות ששירטטו את נתיבי הפריצה הסורית לגליל הישראלי וכיבוש הישובים הישראליים, וכן מידע על הצבת תותחים רוסיים חדשים ממש סמוך לשעת האפס המתוכננת, יחד עם יועצים סובייטיים שנועדו לתפעלם, וגם פקודת מבצע לארטילריה לגבי ההסתערות על הגליל, שניתנה כבר ב-2 ביוני, ועוד. בסופו של דבר, ובחסד עליון, הפך התיכנון הרוסי לכאוס מוחלט. גינור: "כמו המחדל הישראלי ביום הכיפורים, היתה אז לרוסים בעיה של קונספציה. הם חשבו במונחי מלחמת העולם השניה, וציפו למיתקפה יבשתית ישראלית רחבה, נוסח אירופה 1941, שהמצרים אמורים היו לספוג בסיני, ולצאת בעטיה למיתקפת נגד. הם לא הביאו בחשבון את מהלומת הפתיחה של חיל האוויר על חילות האוויר הערביים בבסיסיהם. למטוסים הסובייטים לא נותרו שדות לפעול מהם, לטובת בנות בריתם. התכנית הרוסית להנחית את המפציצים הרוסיים בבסיסים מצריים אחרי ביצוע משימותיהם, הפכה בלתי אפשרית כבר ב-5 ביוני בבוקר, והתכנית הסובייטית נחלה כשלון חרוץ". השבח לאל. היום הזמנים השתנו. העוצמה הסובייטית היתה לנמר של נייר. בקרמלין יושבים שליטים, שאין לחשוד כי הם זוממים לפגוע בישראל, באמצעות מעורבותם בדמשק. אבל, מצד שני, גישת כבדהו וחשדהו, מעולם לא הזיקה.
