ירי הרקטות על יישובים שלווים בדרום הארץ, ממחיש את האבסורד במצב שאליו נקלענו מול ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה. גם כשהמניע לירי הוא סכסוכים בין ארגוני הטרור השונים, הירי מכוון אל אזרחי ישראל. מעבר למאבק שארגוני הטרור מנהלים נגד מדינת ישראל, אזרחינו גם הפכו לבני ערובה בריב בין כנופיות הטרור. אף מדינה שמכבדת את עצמה אינה יכולה לקבל ולהסכים למצב כזה. אף מדינה אינה יכולה להשלים עם כך שבכל רגע נתון טרוריסטים יכולים להחליט לקטוע את שגרת חייהם של מיליון וחצי איש, שבאמצע הלילה צריכים לרדת למקלטים ובבוקר ארגוני הטרור קובעים עבורם אם הם ילכו לבתי הספר ולעבודה או ששוב יישארו במקלטים. מדינת ישראל הוקמה גם כדי שיהודים יוכלו לחיות חיים נורמאליים, מבלי להרגיש מאוימים ולהצטרך להתגונן כל הזמן. עבור מיליון וחצי איש ואישה בישראל זה לא המצב כרגע. מבצע "עמוד ענן" אמנם הביא את התקופה השקטה ביותר בדרום הארץ מאז ההתנתקות, אך אסור לטעות – החמאס מנצל את השקט הזה בכדי להתכונן לעימות הבא עם ישראל. אין צורך בחשיפת חומר מודיעיני רגיש בכדי לדעת זאת, מספיק לקרוא את מה שמתפרסם בתקשורת בחודשים האחרונים: החמאס הגביר באופן משמעותי את הברחות הנשק, מכל הסוגים, לרצועת עזה. יתרה מכך, החמאס אף עבר לשלב של ייצור עצמי של טילים שיכולים להגיע לתל אביב, ובתוך מספר חודשים אולי יהיו ברשותו גם טילים המגיעים מעזה עד לנתניה. ידיעות מהימנות על ניסויי טילים ברצועת עזה פורסמו בתקשורת הישראל אך עכשיו, איננו צריכים לשוב ולחיות במציאות בלתי נסבלת, בה מיליון וחצי איש רצים בכל יום למקלטים. איננו צריכים להמתין להחלטת החמאס מתי הרגע הנכון לו להסלים את המצב. עכשיו צריכים לשבת ולהחליט מה נכון לעשות ית והעולמית ולאחרונה גם דווח על פיתוח של כלי טיס בלתי מאויישים. החמאס מתכונן, אך הוא אינו רוצה עימות עכשיו - הוא רוצה את העימות כשיהיה לו נוח. החמאס רוצה "למשוך" עוד שנתיים שיאפשרו לו ליצור ולהצטייד בטילים ארוכי טווח, שיגיעו לפחות עד לתל אביב. השאלה היא מה האלטרנטיבה הטובה ביותר: לחכות עד שלחמאס יהיה נוח ועד שהוא ימלא את המלאים שלו ויבסס פסי ייצור עצמאיים, או לפעול קודם. האם שוב להגיב, בזמן ובמקום הנוחים לחמאס או ליזום ברגע הנכון לנו. במבצעי "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" שילמנו את כל ה"מחירים" הבינלאומיים והפנימיים הכרוכים במבצעים כאלו, מבלי שהשלמנו את המטרה. נאלצנו להתמודד עם דו"ח גולדסטון ועם החלטות לא סימפטיות של המועצה לזכויות אדם ושל ארגונים בינלאומיים נוספים. שלטון החמאס לעומת זאת, לאחר המכות שקיבל במהלך הפעילות הצבאית, שרד ואף התחזק. מבצע "עמוד ענן" הסתיים טרם זמנו, כשעוד לא הושלמה המלאכה, משום שחודשיים לאחר מכן היו אמורות להיערך הבחירות ואי-אפשר היה לתת לחמאס לקבוע מתי יערכו בחירות בישראל. זה היה נחשב כעוד הישג משמעותי לטרור. לכן, בנסיבות הענין, זו היתה החלטה נכונה לסיים את המבצע באותו הזמן. אך עכשיו, איננו צריכים לשוב ולחיות במציאות בלתי נסבלת, בה מיליון וחצי איש רצים בכל יום למקלטים. איננו צריכים להמתין להחלטת החמאס מתי הרגע הנכון לו להסלים את המצב. עכשיו צריכים לשבת ולהחליט מה נכון לעשות. כיום נראה שגם מבחינת העיתוי הגיאו-פוליטי באזור, עדיף לטפל בעניין עכשיו ולא בעוד שנתיים. לחמאס יש מטרה מוצהרת, השמדת מדינת ישראל, והוא ממשיך לפעול באופן אקטיבי להשגת מטרה זו בדרכים שונות ומגוונות, החל בהתחמשות מאסיבית ועבור בחינוך ילדיו לשנאת ישראל באמצעות שטיפת מוח מגיל הגן, בבתי הספר, בקייטנות ובמסגדים. כל עוד זוהי מטרתו וכך הוא פועל, על מדינת ישראל לפעול להפלת שלטון החמאס. העובדה היא שלא ניתן להפיל את שלטון החמאס בלי כיבוש הרצועה. אנו לא צריכים להישאר שם לנצח ואפילו לא שנים רבות, אבל אנחנו צריכים להשמיד את תשתיות הטרור ולחסל כל סיכוי לחזרת החמאס לשלטון וזה דבר שכן מצריך שליטה במקום לזמן לא קצר. אני יודע שהדברים שאני אומר כאן הם דברים לא פופולאריים ולא סימפטיים, אבל תמיד כדאי להביט נכוחה אל המציאות, גם כשהיא לא נעימה וצורמת, מאשר לחיות בהכחשה. אגב, גם חתן פרס נובל לשלום, רה"מ יצחק רבין ז"ל, דיבר בזמן שקידם את תהליך אוסלו על הרוורסבליות של התהליך ואמר שאם יהיה ירי מרצועת עזה נצטרך לכבוש אותה מחדש. כמו השלום והוויתורים הכואבים, שעליהם מרבים לדבר כמורשת רבין, גם זוהי חלק ממורשתו. גם אריאל שרון, שהגה וביצע את ההתנתקות מעזה, אמר בהיותו רה"מ כי "ישראל תעשה כל שנדרש על מנת למנוע פגיעה ביישובי הנגב המערבי". ומכיוון שכפי שכבר ברור, מבצע מוגבל נוסף לא יביא למיגור שלטון חמאס, אלא רק יגדיל את כמות האנשים שייאלצו להיכנס למקלטים בפעם הבאה, הדרך לטפל בכך היא ברוח דרכו של ז'בוטינסקי: לפעול בעוצמה, עד שאוייבינו יתייאשו מלפעול נגד היהודים בארץ ישראל.
