ההתפתחויות האחרונות בליכוד גרמו לשמאל לפנטז, כלשונו של יואל מרקוס ב'הארץ', על "שרוניזציה של נתניהו". גם בצד הימני מודאגים לאחרונה מהתבטאויות של ראש הממשלה על סכנת המדינה הדו-לאומית. התקווה בשמאל והחשש אצלנו הם שראש הממשלה עובר תהליך של שחיקה אידיאולוגית, עד שגם המפגש בשומרון עם חדר העבודה המשוחזר של אביו בנציון נתניהו כבר לא יעזור. אפילו שונאי נתניהו מושבעים כמו אמנון אברמוביץ' לפתע מחמיאים לו וטוענים שאין עוד מלבדו בליכוד, ובלי הנהגתו הליכוד לא היה עובר את אחוז החסימה. אלא שהתנאים הפוליטיים לשחזור התרגיל של הקמת קדימה אינם קיימים עוד. פשוט אין שטח מחיה למפץ גדול, אפילו לא לקפצון קטן. ראשית כול, בניגוד למה שהיה בשנת 2005 - מרכז המפה הפוליטית כבר תפוס. שרון ואנשיו פנו אל שטח הפקר פוליטי - האזור הווירטואלי הקרוי מרכז, שמתרחב ומתקצר חליפות בהתאם לרצון הבוחר. כאשר שרון וחבריו נטשו את הליכוד אפשר היה למכור לציבור את הסיפור שכל הפוליטיקאים נוטשים את האידיאולוגיות המיושנות משמאל ומימין ופונים לעבר פתרונות פרגמטיים במרכז. אהוד אולמרט התחבק עם דליה איציק, יריבתו הירושלמית המרה מימים ימימה. שמעון פרס, שיצק מים על ידיו של בן גוריון, פגש את בתו של קמב"ץ האצ”ל ציפי לבני. וחיים רמון, פטרון הפועל תל אביב, התחרה מול יקיר בית"ר ירושלים רוני בר-און על תואר המתעלל הראשי בבנימין נתניהו. היום שר האוצר יאיר לפיד יושב חזק על משבצת המרכז. למה שהוא יוותר עליה לטובת נתניהו? זאת ועוד. שרון פרש מהליכוד בשיא כוחו הפוליטי. למרות שהוא בושש לפעול נגד מתקפת הטרור של ערפאת עד שטבח ליל הסדר במלון פארק הכריע את הכף, שרון קיבל את הקרדיט כמי שמיגר את הטרור. יחסיו של שרון עם נשיא ארה"ב בוש היו מצוינים, ובבחירות שקדמו למפץ הגדול הוא הוביל את הליכוד לניצחון סוחף. נתניהו לעומתו ייאלץ לפתוח במהלך הבעייתי כאשר הוא כבר חבול ממערכת הבחירות הקודמת, ובעיצומה של תוכנית הבראה כלכלית שמשאירה משקעים שליליים. גם אם ירצה ללכת בדרכו של שרון, נתניהו לא יוכל לפעול כפרש בודד והוא חייב לשאול את עצמו מי ומי ההולכים איתו. שרון לקח איתו את רוב שרי הליכוד הבכירים, אבל בליכוד של היום קשה למצוא שותפים רציניים לפרישה. הדבר נכון גם מבחינה אידיאולוגית וגם מבחינת הכדאיות. לפורשים עם שרון הובטח קידום נאה עם הניצחון הצפוי בבחירות – כמעט תיק לכל פורש, ואם לא תיק בכיר אז לכל הפחות נשיאות המדינה. לנתניהו אין שותפים טבעיים לדרך הפרישה והוא יתקשה גם להציע אתנן פוליטי לאלו שכדאיות פוליטית מדריכה אותם. בתקשורת כבר עוסקים בגימוד אותם חכי"ם המחשקים את נתניהו לאידיאולוגיה של הליכוד, כפי שעשו בשעתו ל"מורדים" באריאל שרון. אולם הפעם מלאכתם יותר קשה. בסיבוב הקודם, להוציא השר הזוטר עוזי לנדאו וסגן השר מיכאל רצון, "המורדים" הגיעו מהספסלים האחוריים של הליכוד. מי הכיר בתקופה ההיא את סגולותיו של משה כחלון - אז נאמנו של עוזי לנדאו? כיום המנהיגות האידיאולוגית בליכוד בנויה על אנשים שדורגו בעשירייה הפותחת בבחירות המוקדמות בליכוד. כמובן שהיצירתיות של הפרשנים מסוגלת להתגבר גם על בעיות כאלו. בזמנו של שרון מרכז הליכוד הוצג כאם כל חטאת, והיום בן דרור ימיני תוקף את שיטת ההתפקדות לליכוד המוסרת את המפלגה בידי המאכערים והאידיאולוגים. ובכל זאת, קל יותר להשמיץ כמה מאות אנשי מרכז מאשר להטיל דופי ברבבות בוחרים בפריימריז. יש לקוות שנתניהו גם זוכר את ההפכפכות של אותם דוברים שמאיצים בו לחתור להסכם היסטורי או לכל הפחות להתנתקות חמודה נוספת. כזכור, מי ששיבחו אותו לאחר הסכם וואי והבטיחו לו רשת ביטחון לתפארת, מיהרו לזנוח אותו ולהסית נגדו ברגע שהופיע מולו אהוד ברק. התמרור הפוליטי של נתניהו ממשיך לאותת אין פנייה שמאלה. כוחה של אחדות בדברים שכתבתי בגיליון 548 על התנגדות תנועת נאמני תורה ועבודה למועמדותו של הרב שמואל אליהו לתפקיד הרב הראשי, ביצעתי עירוב פרשיות. הנימוק לעמדת התנועה לא היה התנגדותו של הרב אליהו להשכרת דירות לערבים בצפת, לכן אני מוסר בזה את התנצלותי לנאמני תורה ועבודה. למעשה השתמשתי בנאמני תורה ועבודה כקולב לתלות עליו את הטיעון המרכזי שלי, שהזרמים בתוך המפלגה הציונית-דתית המשותפת חייבים להתלכד מאחורי מועמד התנועה. אין זה סוד שהרב דוד סתיו מקובל יותר על יוצאי הבית היהודי, בעוד שהרב אליהו מקובל יותר במה שהיה האיחוד הלאומי. התחשבות הדדית והתלכדות סביב המועמד הם מבחן לזוגיות. גם במקרה של הפסד, התלכדות כזאת תחסוך דם רע והתחשבנות, ואילו ביקורת פנימית כאשר המאבק בעיצומו תעודד גורמים אחרים לדוג במים העכורים. לדוגמה, המתקפה על הרב אליהו אפשרה לח"כ איתן כבל לצאת ולתקוף אותו, ובעקבותיו הגיעה יש עתיד שדורשת מהבית היהודי למשוך את מועמדותו. ייתכן שעוד יתברר שמועמדותו של הרב סתיו אבודה בגלל התנגדות החרדים שבתוך הגוף הבוחר. אולם לקראת ההכרעה אנחנו חייבים להציג תמונה שכל סיעות הבית להוציא המפלגות החרדיות תומכות ברב סתיו מול המועמד החרדי, ואז לראות אם החרדים יחליטו ללכת דווקא מול ההסכמה הזאת. אבל נוכל להגיע למצב כזה רק אם התמיכה מבית סביב מועמדינו תהיה איתנה.
