במהלך החודש האחרון נדמה כי מעולם ההתמודדות למשרת הרבנים הראשיים לישראל לא היתה טעונה כפי שעתה. אולם, יותר מכל נדמה כי מערכת הבחירות הנוכחית יצאה משליטה בהתמודדות המורכבת למשרת הרב הראשי הספרדי הראשון לציון. פרט למועמדים מטעם המגזר הדתי לאומי קרי הרב רצון ערוסי והרב שמואל אליהו, לרשימת ש"ס לכאורה לא פחות משלושה מועמדים שונים, האחד כנגד רעהו: הרב יהודה דרעי (אחיו של ח"כ אריה דרעי ומחותנו של ח"כ אריאל אטיאס) הרב הראשי של באר שבע, הרב אברהם יוסף ובנו של הרב עובדיה יוסף, רבה של חולון וכן הרב ציון בוארון דיין בבית הדין הגדול ומקורבו של הרב הראשי הנוכחי הרב שלמה עמאר. מיד עולה השאלה כיצד במפלגת נאמנים, שכל חבריה סרים למרותו של הרב עובדיה יוסף מתרחש פיצול תלת ראשי בהתמודדות לרבנות הראשית? האם אנו עדים לסדקים במבנה מפלגת ש"ס הצייתני שהיה עד כה? כדי לענות על השאלה הזו נקדים ונאמר כי היסטורית ש"ס כמפלגה תרמה יותר מכל מפלגה אחרת להקמת מפלגות חדשות, המתחרות בה עצמה וזאת על אף הגישה הרואה את הפוליטיקאים ככפופים לדעת תורה של הרב עובדיה יוסף. ואולם, נראה כי סמכות הרב יוסף בש"ס, בניגוד למקובל לחשוב, מעורערת.תופעת הקמתן של סמכויות רבניות פוליטיות-אישיות בשני העשורים האחרונים והמבוססות על דעת תורה מעמידה במבחן את הנכונות לציית לדעת תורה, שכן הציבור אינן מורגל לדגם סמכות. כעבור כמה שנים הצליח הרב יוסף באמצעות אריה דרעי להביא לשינוי ביחסי הכוחות במועצת חכמי התורה כך שהוא יהיה המכריע בכל עניין, ללא תלות בשאר החברים. כבר בקדנציה הראשונה של ש"ס בכנסת היו שני חברי כנסת, יעקב יוסף המנוח (בנו של הרב)ושמעון בן שלמה, שפרשו כאשר הסיעה לא סרה למשמעת מועצת החכמים. יו"ר התנועה, הרב יצחק פרץ, עזב גם הוא את ש"ס לאחר הפלת הממשלה ב"תרגיל המסריח" אך נשאר בכנסת נציגו של הרב שך ובכך גילה את נאמנותו לו . בבחירות לכנסת ה 13- הקים פרץ בחסות הרב שך את מפלגת "מוריה". חברי כנסת נוספים שפרשו עד שנת1992 על רקע נאמנותם לרב שך (ולא לרב יוסף) היו הרב יוסף עזרן ויחזקאל אסחייק, שראו ברב שך את פטרונם. חוסר ציות לרב יוסף גילה גם הרב גמליאל, שפרש גם הוא. בעיית הציות לרב יוסף הייתה כה שורשית שאפילו אריה דרעי עצמו, בן טיפוחיו של הרב יוסף ויד ימינו, כאשר פעל על פי הוראתו של הרב יוסף ונאות להיכנס לממשלה בראשותו של יצחק רבין, ראה לנכון לבקש מאוחר יותר ובאופן פומבי את סליחתו של הרב שך על המהלך שנגד את השקפתו . חברי כנסת אחרים מטעם ש"ס, דוד טל, סבן וגאגולה עזבו מרצונם, דוד טל מצא את מקומו במפלגת עם אחד של עמיר פרץ ואחרים בצר להם, פעלו להצטרף למפלגתו של הרב כדורי, "אהבת ישראל" שהתנתקה אף היא מש"ס ונוסדה על-ידי נכדו של הרב כדורי בשנת2003 . שיאו של המאבק בצייתנות לרב יוסף נרשם במערכת הבחירות האחרונה בה פרש הרב אמסלם מרשימת ש"ס והקים מפלגה מתחרה'עם שלם' וכן של הרב אמנון יצחק שהקים מפלגה נוספת המתחרה בש"ס. שניהם לא עברו את אחוז החסימה, אך הביאו את הרב עובדיה יוסף למצב בו הוא נדרש פעם אחר פעם לאכוף ציות לסמכותו. למרות ההבדלים המשמעותיים במספר חברי הכנסת של המפלגה, תדירותה וממדיה של תופעת הסרבנות בש"ס מעידים על בעיה בציות לרב יוסף, ששורשיה נטועים בקושי לקבל את סמכותו של הרב עובדיה יוסף ואינם סטיה חד-פעמית. מה גם שהעדר הכפיפות לרב יוסף נמשך כבר מיסודה של ש"ס, כאשר מנתה כארבעה נציגים בכנסת, ועד ימינו אלה. על רקע זה, אם נחזור למתרחש בהתמודדות לרבנות הראשית הרב עאמר הרב הראשי הנוכחי, מועמדה של ש"ס בקדנציה הקודמת,נותר פגוע מהכשלת הניסיון מצד ש"ס עצמה להמשך כהונתו ופועל באמצעות כחמישה עשר הקולות הכפופים לו בגוף הבוחר למען היבחרותו של מקורבו הרב ציון בוארון. הרב בוארון, מצידו, העיד במכתב שהתפרסם לפני מספר ימים כי נאמנותו לש"ס אינה בלתי מעורערת כבעבר וכי נאמנות זו נסדקה לאחרונה עקב הפגיעה ברב עאמר והוא רואה עצמו מועמד ראוי למשרת הרב הראשי. הרב אברהם יוסף נחקר בימים אלה, והוצע השם של הרב יצחק יוסף, ובמקביל הרב יהודה דרעי נותר באופן מפתיע מועמד במקביל לרב אברהם יוסף. נדמה כי אין חדש תחת השמש וכי כבעבר, המשמעת והצייתנות לרב עובדיה יוסף אינן קיימות במודעות של אנשי ש"ס ושל רבנים מזרחיים, מה שמביא בסופו של דבר לפיצול הן בהתמודדות לרבנות והן ברשימות מזרחיות חרדיות לכנסת. ההערכה היא אם כן, שש"ס בהתמודדות זו בעקבות הפיצול בכוחה (לרב עאמר לבדו כפופים לפחות כחמישה עשר חברים בגוף הבוחר) לא תצליח להציג מועמד מוסכם מצידה בשל המאבקים הפנימיים וחוסר אחדות השורות וכי זהותו של הרב הספרדי הבא אינה ידועה עד כה. במצב בו קיים פיצול וחוסר הכוונה, עולה משקלם של מועמדים המוסכמים על מגזרים שונים כגון: הרב יעקב שפירא כמועמד הרב האשכנזי והרב רצון ערוסי כמועמד הספרדי.
