זכינו לאחרונה לראות מקרים של שיתוף פעולה מבורך בין הבית היהודי והמפלגות החרדיות. אפשר היה להבחין במשהו מעבר לשיתוף פעולה תועלתני, במפגש של עקרונות משותפים ודעות זהות. היתה הגדמה של מה שחלק מאנשי המפד"ל הותיקים – (ואני בתוכם מעל דפי "בשבע") אמר לנפתלי בנט כשהגיע להסכם עם יאיר לפיד: "אמנם", אמרנו, "יש לך חילוקי דעות עם העולם החרדי בנושא גיוס בחורי ישיבה – אבל יש לך הרבה יותר עקרונות משותפים ואיתנים איתם מאשר עם יאיר לפיד. כשאתה מתחבר עם 'יש עתיד' חשוב לזכור שיש גם עבר". נסיבות הרכבת הקואליציה, ובעיקר התנהגותו של נתניהו, הראו את נחיצותו של קשר בנט-לפיד. כצפוי, המגזר החרדי הגיב בזעם רב על הברית שהשאירה אותו מחוץ לקואליציה. ופתאום, נראה שנבנה גשר. בנט באמת לא רוצה גיוס בכוח של בחורי ישיבה, בנט נלחם נגד הקיצוצים בתקציבי הישיבות ואיילת שקד מרגיעה את החרדים שאיכפת לבית היהודי מקיום כל סוגי הישיבות, מה שמראה שלא רק הישיבות הציוניות בהן נמצאים בוחריו מענייניות את נפתלי בנט, אלא שהוא מאמין בחשיבותו של לימוד תורה ובמרכזיותה של הישיבה בחיי עם ישראל בארצו. דוגמא שונה לגמרי היא שיתוף פעולה במאבק נגד הרחבת הגוף הבוחר לרבנות הראשית. בלי התנגדותו של בנט זה היה עובר ועל פניו זה היה אינטרס שלו להעביר את ההצעה. אבל בנט נלחם להצעה הזו של ח"כ אליעזר שטרן, הצעה שהחרדים התנגדו לה בחריפות, ושהיה מכניס מספר משמעותי של נשים לגוף הבוחר. בנט התנגד למרות שמטרת ההצעה הייתה לסייע למועמד בו הוא תומך, ולמרות שנשים במפלגתו התווכחו איתו. הוא הלך בעצת הח"כים החרד"לים של הבית היהודי, והפיל אותה. יש שטענו שהוא פחד שראש הממשלה יכניס אנשים התומכים במועמד המועדף עליו. אבל נראה שבנט פעל גם ממניעים עקרוניים ובאמת חשב, בצדק, ששינוי גוף בוחר באמצע מערכת בחירות זה דבר פסול וכן קיבל את עמדת הח"כים החרד"לים שדילול הגוף הבוחר מהשפעת הרבנים יביא לתוצאות לא רצויות בעתיד לכל מגזרי הציבור הדתי. האם זאת הייתה טעות? האם משתלם לפוליטיקאי לעשות דברים ממניעים עקרוניים, מראייה מעבר לעכשיווית? הרי אי הרחבת הגוף הבוחר השאיר בידי החרדים יתרון, ואם הם מנסים, כפי שעושה רושם, בכל הכוח לזכות ברב ראשי אשכנזי וכן ברב ראשי ספרדי מתוך המתמודדים החרדים, בכך מנצלים את הרצון הטוב של בנט לשתף אתם פעולה. אם החרדים אימצו את הביטוי "זכה, מלאכתו נעשית על ידי אחרים" - זאת אומרת, שבנט עשה להם את העבודה כאשר קיבל את דעתם של הח"כים החרד"לים ולא הרחיב את הגוף הבוחר- דווקא הביטויים "תפסת מרובה לא תפסת" ו"איזהו חכם? הרואה את הנולד" מתאימים לא פחות . צפויים מכשולים רבים לחרדים בכנסת הנוכחית, בה אינם שותפים לקואליציה. הם יצטרכו את עזרתו של בנט, ובקרוב בנושא הרכב הגוף הבוחר לחברי מועצת הרבנות הראשית. מי שאינו רוצה לראות נשים בגוף הבוחר מועצות רבנים, כדאי שידאג לבחירת רב אחד ציוני דתי לתפקיד הרב הראשי. אחרת, אין תועלת לציונות הדתית בכך שח"כים חרד"לים מנסים לשכנע את בנט לתמוך בעמדות החשובות להם ולחרדים. הם לא יעשו זאת, ואם ינסו, הוא לא יקשיב.
