ממשלת ישראל כשלה בעמידה מול לחצי ארה''ב. הממשלה הביאה בזיןן על המדינה, והחלטתה לשחרר מחבלים רוצחים מסכנת את ישראל ומעודדת את האויב לתקוף אותנו. מר נתניהו העיד על עצמו כי לא יכול לעמוד בלחצים. הוא אומר כי יש מחיר 'לאי כניסה לתהליך'. ומיד הוא מוסיף כי 'כל פרובוקציה מצד הפלסטינים תעצור את שחרור המחבלים'. ראש הממשלה מהתל בנו האזרחים, רגע אחד יש מחיר כבד לאי שחרור המחבלים, ובאותה נשימה הוא מבטיח, בקלי קלות, ללא הסוס, כי יעצור את השחרור לפי רצונו, בעקבות 'כל פרובוקציה'. לא פרובוקציה קשה או בינונית, כל פרובוקציה. אם כל כך קל לעצור את השחרור איך הוא מצפה שנאמין לו כי לא היתה לו בררה. כבר שמענו הבטחות דומות של אהוד ברק לפני הבריחה מלבנון, ושל אריאל שרון לפני החרבת גוש קטיף. רצח המשפחות לא שקול בעיני מר נתניהו חשוב מספיק, רק פרובוקציה נחשבת, כל פרובוקציה שהיא. מהי פרובוקציה, סתם מר נתניהו ולא פרש. איזו פרובוקציה יותר חמורה אדוני ראש הממשלה מול המעשים של הרוצחים שאתה מבקש לשחרר. רוצח אחד מביניהם שרף את בני משפחתה של עפרה מוזס. היא עלתה בלהבות במכונית המשפחה, בנה נשרף והתפתל בכאבים בבית החולים עד שמת מפצעיו. בני משפחתה ואמה ובעלה, התיסרו לראות את ילדם שוכב שרוף בבית החולים, עד שמת ביסורים קשים אחרי שלשה חדשים. הרוצח אשר ממשלת ישראל מתכונת לשחרר שרף את מכונית המשפחה כנראה מפני שהיו 'מתנחלים', שנסעו בציר כסופים. הוריה של עפרה מוזס היו אזרחים שלוים בעירק. הם לא היו מתנחלים, אבל נרדפו כי היו יהודים בעירק, בני קהלה ששכנה בעירק אלף שנים לפני שבאו הערבים לעירק. משעזבו את עירק ועלו לישראל, לא נפסקו רדיפות הערבים. בתם נרצחה כי היתה יהודיה בישראל, חלק מן ה'כבוש'. הדרך של מדינת ישראל לשים קץ לרדיפה הזאת של הערבים, לפי דברי מר נתניהו על 'שחרור מחבלים למען אנטרסים לאומיים' היא שחרור רוצחי עפרה מוזס. עפרה היתה בת האם שפיקה, רחמניה בערבית, שם רווח בקרב נשים בקהלת עירק, והאב יחזקאל, על שם הנביא א התקשרת השמאלנית לועגת לפעמים לחברי הכנסת דני דנון ומירי רגב עקב עמדותיהם הלאומיות. חברי הכנסת הללו מפגינים גישה לאומית בריאה וכבוד לאומי, משוחררים מתסביכי הגלותיות של מזרח ארופה, בהיותם ממשיכי מסורת הספרדים שר קברו בעירק הוא אתר שהיה בידי הקהלה שם. כאשר דורשים הערבים את זכויות שיבה לארץ ובעלות על אתרים, האם מעלה על דעתו מי מחברי ממשלתנו להזכיר את זכויות קהלות ישראל , שהיו אחד מתוך חמשים בקרב האוכלוסיה של האמפריה העותמנית, וכל אדמותיהם ובתיהם ואתריהם נגזלו מהם. עוד דרך של מר נתניהו להבטיח את זכותנו על ירושלים, היא להקים עיר ערבית חדשה בארץ ישראל בקרבת ירושלים, העיר רואבי (גבעות בערבית) הנבנית בכספי שליט קטר התומך בחמאס, אשר תהווה איום אסטרטגי על ירושלים. במשך אלף שנים של שלטון מוסלמי על ארץ ישראל, לא נבנתה אלא עיר אחת חדשה, היא רמלה, ומר נתניהו מכפיל את מספר הערים החדשות. מר נתניהו בחר בציפי לבני להיות אחראית על מה שהוא הקורא ה'תהליך'. עכשו כבר לא מעיזים תומכי 'פתרון שתי המדינות' לספר לנו על 'שלום', רק על 'תהליך', בלא להגדיר אותו. ציפי לבני היתה שרת החוץ בממשלת קדימה בראשות אהוד אולמרט בזמן מלחמת לבנון השניה. היא נעלמה ממסכי הטלביזיה העולמית, היא נאלמה ולא היה לה מה לומר מול תעמולת החזבאללה במלחמה נגדנו. ציפי לבני היתה שרת המשפטים בממשלת אריאל שרון וסללה את דרכו המשפטית לגרש יהודים מארץ ישראל ולהרס ישובים, היא עזרה לו להרדים בתחבולות שונות את מתנגדי ההנתקות בתוך הלכוד, בהבטחת משאל חברים, אשר שרון התעלם ממנו אחרי שהתקים. נתניהו בחר בה להיות שרת המשפטים בממשלתו. בזמן הבחירות לכנסת פרסמה המפלגה בת בלי שם של ציפי לבני כרזות ענק בצדי הדרכים. בכרזות נאמר 'נתניהו וליברמן סכנה', ועל לבני נאמר תקוה, לתהליך שלום. ציפי לבני נשארה נאמנה להבטחותיה לבוחריה ומתמידה בדרכה לפעול מאז הריסת גוש קטיף לפעול למסור חלקים מארץ ישראל לאויב הערבי. סיעות הממשלה הקימת לא מצאו פסול בצרוף הסיעה של מי שנטלה חלק מכריע בהכשרת תהליך ההנתקות של אריאל שרון. הנתקות, שם שקר, כפי שחשו שאזרחי ישראל על בשרם, עת נאלצו תושבי תל אביב וירושלים להסתתר במקלטים מפני הפגזים שבאו מעזה אשר ממשלת קדימה והתומכים בה הבטיחו כי התנתקנו ממנה, ולא תהיה עוד איום עלינו. ומי שלא ראה פסול בצרוף מי שהיתה אחראית לסכנה שהמיטה על ישראל מסירת גוש קטיף לשלטון החמאס, ואחראית למלחמת 'עפרת יצוקה' שבאה עלינו, ראה לפסול את סיעות החרדים ולא לצרפם לממשלה. אלה הסיעות שלא היו חברות בממשלת אריאל שרון והתנגדו והתריעו נגד תכניתו. מר נתניהו שבחר בציפי לבני לתפקידים אלה, בצעדו הראשון להרכבת ממשלתו, ובהסכם הראשון שחתם עליו, הרבה לפני ההסכם עם סיעת 'הבית היהודי' אשר עיכב, כנראה הסכים מראש לדרישותיה על 'חזרה לתהליך', כלומר הסכים גם לדרישות מחמוד עבאס והנהגת אש''ף, אבל הסתיר את הסכמתו מחברי סיעתו ומן הצבור. הוא הפר את אמון הבוחרים. על חברי הלכוד ביתנו בצרוף הבית היהודי לעצור את התמוטטות מעמד ישראל וסכון בטחונה, ועליהם לפעול להצבת מנהיג חדש, ולהקים ממשלה חדשה. בממשלה הזאת לא נמצא מקום למשה כחלון אשר בהיותו שר פעל למען מנויי הטלפון וכנגד המונופולין של חברות התקשרת, אך חבר בה מר פרי, מי שעמד בראש חברת הטלפון אשר גבתה הון עתק מן הצבור. על עברו הבטחוני בשב''כ הוא ראוי לתהלה, אם כי על תפקודו כאשר הגיע לראשות השרות, יש דעות חלוקות. אבל בממשלה שהבטיחה 'לדאוג למעמד הבינים', בולט הנגוד הזה בהרכב הממשלה. בקבינט המדיני בטחוני של הממשלה, כמו בבג''ץ, אין אף חבר מבני קהלות הספרדים, על אף היותם חלק מכריע בין מצביעי הלכוד. התקשרת השמאלנית לועגת לפעמים לחברי הכנסת דני דנון ומירי רגב עקב עמדותיהם הלאומיות. חברי הכנסת הללו מפגינים גישה לאומית בריאה וכבוד לאומי, משוחררים מתסביכי הגלותיות של מזרח ארופה, בהיותם ממשיכי מסורת הספרדים. אבל חברי כנסת אלה, אינם שרים, בעוד המאמינים בתהליך אוסלו שלא התפכחו מהזיותיהם מיוצגים היטב בממשלה הזאת. אנו זקוקים בקבינט המדיני בטחוני לאישים גבוהים משכמם ומעלה, כמו השרים ד''ר עוזי לנדאו ויאיר שמיר, וחבר הכנסת, יריב לוין, בעלי עמדות לאומיות ברורות , נטועות עמוק בתורת ז'בוטינסקי, ובעלי יכולת ואומץ להגן על זכויות ישראל בעולם ולכוון את דרכו של הלכוד. הצבור לא יחכה לבחירות, ויודיע לנבחרים מה דעתו עליהם אם לא ימנעו את התהליך שהחל בהחלטה על שחרור הרוצחים.
