הטקטיקה הדמגוגית שעניינה אחד בפה ואחד בלב, לא הומצאה בידי צוררינו הפלשתינים. אבל הם שיכללו אותה לדרגת אמנות כפל הלשון. בערבית הם מסיתים לטרור ולמוות ולחיסול היישות היהודית בארץ ישראל, ובאנגלית הם מדברים שלום. להבדיל אף אלפי הבדלות בין הטהור לבין הטמא, מסתבר שגם העסקונה החרדית אימצה את אומנות הדיבור הכפול. בישיבת הנעילה של מושב הקיץ של הכנסת, שעסקה בין היתר בחוק להעלאת אחוז החסימה מ-2% ל-4%, ניהלו הערבים ונדטה נגדו, והביעו מחאתם ב'נאומי שתיקה' מול המליאה. למרבה ההפתעה הצטרפו אליהם ח"כים חרדים, שהבהירו כי שתיקתם נועדה להזדהות עם עמדת הערבים בנושא זה. מצד שני, לא פעם מקוננת התיקשורת החרדית, ובצדק, על ההשוואה הלא אמיתית, לא הוגנת ולא נכונה, של החרדים לערבים. אז איך זה מסתדר? התשובה למרבה הצער היא, משחק כפול. נכון, אין מופרך מהשוואה בזויה זו. שום דמיון, אף לא אפס קצהו. שום יהודי, לא חרדי, לא דתי ולא חילוני, לא ידמה לערבים. למעט חבורת מטורפי מחריבי קרתא, ידידיו של צורר היהודים אחמדיניג'את, חובבי הפלשתינים המייחלים עימם לשלטון פלשתיני על מרחבי פלשתינה-א"י, ומתפללים כמו מיליוני אהובי נפשם הערבים בסביבה, להשמדת מדינת ישראל. ובאמת, איך אפשר להשוות כשהתהום עמוקה מיני ים, בין אחינו בני ישראל, עצמנו ובשרנו, לערבים בני דת האיסלם, הכופרים אפילו בזכויות מינימליסטיות של עם ישראל בארץ ישראל? איך ניתן לדמות מילתא למילתא: יהודים נאמנים, אמנם על פי דרכם, לתורת ישראל ולעם ישראל, וברובם המכריע גם לארץ ישראל (פרט לסוטים מנטורי חרטא), לערבים שרובם (אך לא כולם, ויש ביניה אין זו הפעם הראשונה שהעסקונה החרדית מלהטטת באמנות כפל הלשון. אם כבר הזדהות עם הפלשתינים, אז עד הסוף (רח"ל). ם שנאמנותם למדינה אינה מוטלת בספק) עויינים עד עמקי נפשם את היהודים, והוכיחו זאת עוד לפני קום המדינה, כשקמו לרצוח באכזריות נוראה את שכניהם היהודים, ועודדו את היטלר ימ"ש במלאכת ההשמדה, וגם כיום מגדירים את היהודים "בני קופים וחזירים", ומחנכים מגיל אפס לטרור-עד-מוות, עד כי ברור שאילו חלילה היתה היכולת בידם, היו משליכים את כל יהודי הארץ הזו, ללא הבדלי אמונות ודעות, אל מימי הים התיכון. נכון אמנם שיש בציבור כאלה שמשווים. למשל מפני שאלה גם אלה שוללים את השירות בצבא היהודי. אבל גם כך, אין להשוואה המופרכת הזו כל הצדקה. אין, לא היתה ולא תהיה. הזעם הקדוש לכן מדהים היה להיווכח, שדווקא ח"כים חרדיים, שטופי זעם קדוש כנגד הקואליציה, מחבקים בחום את עמיתיהם הערבים. הגדיל לחבק ח"כ ישראל אייכלר, שברוב חרונו אימץ מעל בימת הכנסת את שפתם: "נחנו מעכום בנידלאקום מן עג'אל אל דימוקראטייה". בתמורה הודה לו ח"כ אחמד טיבי, לשעבר יועצו הבכיר של הראיס, באידיש: "מיר, די אראבער, באדאנק'ן אייך, אויף די תמיכה אייגן דמוקרטיה". הצגה נואלת הזו התרחשה בישיבת המליאה שהחליטה ברוב של 63 ח"כים על הכפלת אחוז החסימה. מוחמד בראכה עמד 3 דקות על הדוכן ושתק, כדי למחות נגד החוק, שנועד לדעתו נועד לחסל את המפלגות הערביות הקטנות. חבריו חנין זועבי (במשט המרמרה היא דווקא לא סתמה את הפה לרגע), ג'מאל זחלקה (בעל האמירה הכוזבת, הקנטרנית: "היינו פה לפניכם ונהיה אחריכם"), אחמד טיבי, מסעוד גנאים, חנא סוויד, עפו אגבריה, וכן ח"כי השמאל זהבה גלאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג, ומירב מיכאלי – הצטרפו למנזר השתקנים למשך 3 דקות. עד כאן, טוב ויפה. בינינו, למה רק שלוש דקות? יפה שתיקה לחכמים – קל וחומר למי שאינם. אבל מה שקרה אחרי זה, היה יכול להיות מצחיק, אלמלא היה מעציב. ח"כ משה גפני: "מי שמכיר אותי, יודע כמה קשה לי לשתוק, אבל אעשה זאת כהזדהות עם הסיעות הערביות", ועמד ושתק. ח"כ אורי מקלב עלה אחריו ושתק גם הוא. הגדיל לעשות ח"כ אייכלר, שהזדהה עם הישמעאלים: "זו ממשלה אנטי יהודית ואנטי דמוקרטית. יש 1.1 מיליון אזרחים ערבים ששותקים, יש הדרת ערבים והדרת חרדים" – ושתק גם הוא. הנה אנחנו, הח"כים החרדים, לוחמים לא רק נגד הדרת חרדים, אלא גם נגד הדרת ערבים. אחינו אתם, ואנו פטרוניכם הנאמנים. כולנו בחדא-מחתא. ממש משעשע... קונוטציה שלילית השאלה היא, איך כל זה מסתדר עם המאמץ המוצדק של דוברי הציבור החרדי לנתק נסיונות להשוואה בין יהודים חרדים נאמנים, לער השאלה היא, איך כל זה מסתדר עם המאמץ המוצדק של דוברי הציבור החרדי לנתק נסיונות להשוואה בין יהודים חרדים נאמנים, לערבים עוכרי ישראל, שצצים מידי פעם בתיקשורת ובציבוריות? בים עוכרי ישראל, שצצים מידי פעם בתיקשורת ובציבוריות? האם הכסף שניטל (וזה באמת מכאיב ואף מעליב) ו'גזירת הגיוס' שמי יודע מתי בכלל תופעל, הם שבילבלו אתכם? באמת אין לכם גבולות? קווים אדומים? משהו? ואיך כל זה מסתדר עם הטור שפירסם עיתונאי חרדי בעל שם-העט פ. חובב, מבכירי 'יתד נאמן', בדיוק בנושא זה, במאמץ לנתק את הקשר הגורדי שנוטים לפעמים לעשות בין חרדים לערבים? "חרדים וערבים", הוא כתב ב-10 באפריל, "הפך למטבע לשון מקובלת ונפוצה שכמעט הכל משתמשים בה בטבעיות, בלי שים לב לקונוטציה השלילית הטמונה בה. כמעט אי אפשר לשמוע היום מישהו מקבוצת אישי הציבור המתייחסים אל הציבור החרדי... שאינו מתייחס בו זמנית גם לערבים, כאילו אך טבעי הוא לכלול אותם בחדא מחתא כצמד חמד... הם מחפשים פתרונות תעסוקתיים לחרדים ולערבים, מגבשים מיתווה לשיוויון בנטל אצל החרדים והערבים, קוראים לשילוב החרדים והערבים באקדמיה... ואפילו כשהם מדברים דמוגרפיה, הם כורכים יחדיו את נתוני הדמוגרפיה המדאיגים של המיעוט החרדי והמיעוט הערבי". וממשיך הכותב: "צמד המלים חרדים וערבים אינו ראוי להיכלל ביחד. הדברים פשוטים ומובנים, עד שנשאלת השאלה למה לא מבינים את זה? למה משתמשים בשפה שעלולה לעורר בנו את התחושה כי אינטרס זדוני לפגוע בנו? למה לא מבינים שאם מילים יכולות להרוג, כפי שטענו בזמנו, על אחת כמה וכמה שהן יכולות להשפיל ולבזות?" שאלה טובה בהחלט, מר חובב, אך למה לא להפנותה תחילה לחבריך גפני, אייכלר ושות'? אין שום תיאום ביניכם? דמוקרטיה במיטבה אין זו הפעם הראשונה שהעסקונה החרדית מלהטטת באמנות כפל הלשון. אם כבר הזדהות עם הפלשתינים, אז עד הסוף (רח"ל). כך למשל אירע השבוע באחת מוועדות הכנסת. קצין בכיר מאוד טען בוועדה, כי ראשי ישיבות חותמים במזיד על אישורים כוזבים, המאשרים כי בטלנים ושבאבניקים, לומדים בישיבות, וזאת על מנת למנוע גיוסם. בתגובה התקוממו מספר ח"כים חרדים. אריאל אטיאס: "מי שלא לומד תורה שיילך לצבא. אני לא מגן על חרדים שלא הולכים לצבא, אלא רק על מי שלומד". תגידו, זה לא במקרה אותו אטיאס שבמקום אחר הזהיר את המתגייסים הפוטנציאליים, ש"מי שמתגייס פוגע קשות בסיכוייו למצוא שידוך טוב!"? אז לאיזה אטיאס להאמין? לאטיאס הראשון שטוען שמי שלא לומד שיילך לצבא, או לאטיאס השני שמזהיר שמי שהולך לצבא מפקיע את סיכוייו לשידוך הולם? אבל אטיאס לא לבד. ח"כ משה גפני נתקף זעם קדוש כלפי מפלגת 'יש עתיד' ומנהיגה יאיר לפיד, מפני שהטיל סנקציות פרלמנטריות על ח"כ עדי קול, שלא הצביעה עם הקואליציה בענין חוק המשילות והעלאת אחוז החסימה. גפני רץ לרדיו ומחה, כולו מזועזע: "איזו מין מפלגה דמוקרטית היא 'יש עתיד'?", וחזר והשמיע זאת גם בכנסת. תזכירו לי מתי התנהלה ב'יהדות התורה', מפלגתו של גפני, פעילות דמוקרטית כלשהי. מפלגה כיתתית, אשכנזית, שסגורה בפני מי שאינו מאנ"ש, ומתנהלת ללא בחירות פנימיות וללא שקיפות בהליכי הרכבת הרשימה לכנסת, תלמד את עם ישראל מהי דמוקרטיה? דמוקרטיה היא ההגדרה הכי רחוקה ממפלגת 'יהדות התורה', עם כל הכבוד. כך הגיב יו"ר 'יש עתיד' שר האוצר יאיר לפיד, לביקורתו של גפני: "אלוקים ישמור! ח"כ גפני בא כידוע ממפלגה, שבה אתה לא יכול להיות חבר אם אתה: מזרחי, אתיופי, רוסי, חייל, הומו, חילוני, כיפה סרוגה, אישה. בעצם אתה לא יכול להיות חבר במפלגתו, אלא אם כן אתה לבוש, מתנהג, מדבר, זז, נושם וחושב בדיוק כמוהו. הוא ילמד אותנו מהי דמוקרטיה?" לא מוכרחים לאהוב את לפיד כדי להודות שהפעם הוא צודק.
