המילים האלה נכתבות ברביעי בבוקר. בחמישי בבוקר ירד העיתון לדפוס. יש מצב שבחמישי בצהריים פרצה מלחמה, ואתם קוראים אותי במקלט לאור פנס. יש מצב שהכותרות המשיכו לדהור על ריק ואתם קוראים אותי על קערת פיצוחים. אז אני בורחת מתענוגות המלחמה ומהגיונות המזרח התיכון אל הקרוסלה הפרטית שלי - שבה מסתובבים גמר "האח הגדול", לוח החופשות במערכת החינוך, "עזרת ישראל" החדשה והראויה בכותל, חיסון הפוליו וקצבאות הילדים. עוצרת בקצבאות הילדים. שורה בבנק מראה שהן קוצצו אצלי ב־404 שקלים בחודש. 404 שקלים בחודש, קריטיים עבור הורים לארבעה ילדים קטנים, נעלמו מהתקציב המשפחתי: שמונה חבילות חיתולים, חוגים עבור שני ילדים, מילוי מיכל דלק או קנייה קטנה בסופר. התרעומת על משהו שהיה אצלי ונלקח היא טבעית: מה פתאום "הם" מכניסים את היד לכיס שלי ולוקחים. מצד שני, אם לנקוט לשון גבוהה, מה זה השטויות האלה. כבת מעמד הביניים גם אני סופרת כל שקל (הנופש שלנו הקיץ היה באוהל ביער חרובית), אבל בכל עשרים בחודש, כשצצה בחשבון הבנק שלי הקיצבה, הרגשתי צורך להתנצל. על מה ולמה קיבלתי 964 שקלים בלי שעבדתי עבורם? שר האוצר הסביר שהקיצוץ יחייב קהלים חדשים לצאת לעבודה. אבל לא בטוח שהמוני אברכים יהפכו למתדלקים ולקוטפי קיווי או ימצאו בקלות עבודה (יש כרבע מיליון מובטלים במשק גם בלעדיהם). את השלמת ההכנסה המיידית יוכלו לעשות באמצעות קרנות צדקה והסתמכות על שולחן אחרים. * * * רוצים לעודד הורים לעבוד? קחו את אותו סכום של קצבאות הילדים מההורים, והיפכו אותו לזיכוי בתלוש המשכורת עבור כל ילד במשפ כבת מעמד הביניים גם אני סופרת כל שקל (הנופש שלנו הקיץ היה באוהל ביער חרובית), אבל בכל עשרים בחודש, כשצצה בחשבון הבנק שלי הקיצבה, הרגשתי צורך להתנצל. על מה ולמה קיבלתי 964 שקלים בלי שעבדתי עבורם? חה - מהפחתה במס, כפי שיש היום בנקודות הזיכוי לאימהות (ובשיעור גבוה יותר!), ועד מס הכנסה שלילי שהוא תוספת ממשית למשכורת - ותראו איך שיעור המועסקים נוסק. גם בהיבט הערכי, מי שמחזיק במשרה מלאה ובמקביל מגדל את עתודת הדור הבא של המדינה ראוי לתגמול. אפשרות אחרת היא להחליף את המענק החודשי, המשולם ישירות אל חשבון הבנק, במענק נצבר: בכל חודש תקצה המדינה סכום עבור כל ילד, שיישמר בקרן סגורה וייצבר לעשרות אלפי שקלים. הסכום הנוכחי של הקיצבה, כפול 18 שנה, יהפוך לעשרות אלפי שקלים. בכסף יוכל להיעשות שימוש רק לטובת חתונה, הקמת עסק, רכישת דירה או מימון השכלה גבוהה. נשמע מוכר? כך פועל הפיקדון לחיילים משוחררים. הראייה לטווח רחוק מחייבת הקצאת תקציב למענק סגור שייפתח רק לצרכים משמעותיים, ולא הגדלת משכורתם החודשית ורווחתם המיידית של החיילים. כך ראוי להיעשות עם קצבאות הילדים. גם מצב של מענק נצבר יחייב את ההורים לצאת לעבודה, שהרי הסכומים להוצאות היומיום לא יילקחו מן האוויר. אפשרות שלישית היא להעביר את אותו כסף מהביטוח הלאומי אל אוצר המדינה, כתקציב סגור לטובת מערכת החינוך. כ־200 שקלים בחודש פר תלמיד יוכלו להקפיץ את המערכת: לאפשר כיתות קטנות בהרבה, צוות חינוך איכותי ושימוש באמצעים מתקדמים. במקום לתת לי כסף, שבו אשתמש לרכישת מזון או לרכישת כרטיסי טיסה, תנו את הכסף להקמת תשתית חינוכית מצוינת. זה מה שיצעיד את הילדים שלנו קדימה. הכסף שזורם אל חשבונות הבנק של האזרחים רק משום היותם הורים אינו בהכרח מיטיב עם הילדים. כל אחת משלוש האפשרויות - זיכוי מוגדל בתלוש המשכורת, הקצאת הכסף למענק נצבר או הזנקת מערכת החינוך - ישרתו היטב את האוכלוסיות מכל השכבות יותר מאשר כסף ישיר שמטפטף אל החשבון. הם יסייעו להקטנת הפערים, יעודדו תעסוקה ויפעלו לטובת הילדים. זה אולי נשמע מוזר, אבל אני מבקשת שתפסיקו לתת לי כסף מזומן ותתחילו לחשוב יצירתי. פורסם בעיתון "ישראל היום".
