במאמרים, בפרשנויות, בראיונות עם אישים שונים, בהתבטאויות אין-ספור בפייסבוק, חוזר המוטיב הזה שוב ושוב, כפי שביטא באופן פלאסטי השר לענייני מדע: הייתי חונק את אסד במו ידי, אבל המורדים גרועים יותר מבחינת ישראל. הרצון להימנע ממלחמת טילים שאנו עלולים להיגרר לתוכה, הקושי להחליט מה ומי עדיף לנו בשלטון בסוריה, המחשבה המתרוצצת בלב רבים בתוכנו: טוב שסורים הורגים סורים וימשיכו בכך, בבחינת מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, כל אלה מגבירים תחושה-תקווה בקרב ישראלים אוהבי נופש ובילוי, שלוואי והקונגרס לא יאשר לאובמה לפתוח במיתקפה הכה-מדוברת. במלים אחרות: הקזת הדם בסוריה, בנשק קונבנציונלי כמו בנשק כימי, היא עניין פנימי סורי שאל לנו להיות מעורבים בו ולהביע בפומבי דעה לגביו. יתר על כן, במלחמת האזרחים סוריה נחלשת והולכת, מאגרי הנשק שלה מתכלים, כוחה תש. לא צריך "להפריע" לאסד-צמא-הדמים ולא למורדים מאל-קאעידה, לטבוח אלה באלה. אשלייה היא לחשוב במונחים של מי משני הצדדים הרצחניים בסוריה טוב יותר לישראל, את מי להעדיף, ובהתאם לכך לגזור את עמדתנו. זוהי טעות לחשוב שאסד נוח לנו יותר. עובדה: מזה 40 שנה, מאז מלחמת יום הכיפורים, הגבול עם סוריה נעדר תקריות. הגבול כמעט שקט לא הודות לטוב לבו והגיונו של אסד, אלא רק משום שתותחי צה"ל ממוקמים כ-70 ק"מ מדמשק. אותו איום יחול על דמשק גם כשימוטט כסאו של אסד ויכונן משטר אחר, גם אם יהיה קיצוני לא פחות ממנו. סוריה בכל מקרה היא מדינה אשלייה היא לחשוב במונחים של מי משני הצדדים הרצחניים בסוריה טוב יותר לישראל, את מי להעדיף, ובהתאם לכך לגזור את עמדתנו. זוהי טעות לחשוב שאסד נוח לנו יותר. עובדה: מזה 40 שנה, מאז מלחמת יום הכיפורים, הגבול עם סוריה נעדר תקריות מותשת. התגרות בישראל תביא עליה עוד אסון ועוד הרס. על הפרק עתה היא השאלה המוסרית, שאלת השימוש בנשק כימי שעשה השליט העלאווי כנגד בני עמו הסונים. ליד גבולנו מתרחש אחד הפשעים הנוראיים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. זוועה שרוב העולם ואנו בתוכו לא תופסים את מלוא חומרתה. היתכן כי נמשיך להיות אדישים לנוכח מראות הזוועה? היעלה על הדעת כי פושע כאסד ישאר על כנו? היעבור העולם הנאור בשתיקה על פשעיו, באפס תגובה? שאם כך יהיה, מחר-מחרתיים יוכל אותו רודן חסר מעצורים, נדחף על-ידי האיראנים וחיזבאללה, לשגר נשק כימי לגבול ישראל. וכי מישהו חושב, שהעולם ייצא אז מגידרו להגיב על השימוש בנשק כימי נגד מדינת האויב, הלא היא ישראל? האם לא יהיו "צדיקי עולם" שיאשימו אותנו ב"מצב"? בן הבליעל אסד הוא בן-מוות. עליו לשלם את מלוא המחיר על רצח למעלה ממאה אלף נפש מבני עמו, על הרס מדינתו, על מיליון הפליטים שנמלטו מאימתו לתורכיה וירדן השכנות. לא שישראל קובעת במשהו בהיערכות לקראת המיתקפה המוגבלת הממשמשת ובאה, אבל עליה לקוות כי בוא תבוא. יהיה זה רק עצוב אם בעקבותיה יוותר אסד על כסאו, ימשיך לשטות בעולם ולהפגין מצג של "הכל כשורה" בדמשק. אנחנו נשמח וננשום לרווחה, למראה גופתו נגררת מאחורי מכונית הדוהרת בחוצות הבירה הסורית. עשרות שנים ישראל התמודדה היטב מול סוריה של אסד האב והבן. ישראל תדע לעמוד ולהגן על עצמה גם מול יורשיו, אף הם אינם מאוהבינו. (פורסם לראשונה ב"מעריב", 8.9.13)
