אמר רבי אליעזר: "היזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההיגיון" (ברכות כח ע"ב). הואיל וכל הפרשנויות סביב התקיפה בעיראק נשענות על היגיון כותביהן, ראוי להדגיש בפניהם כי לפני דורות רבים הזהירו חכמים מפני ההיגיון המתעתע הזה. באנלוגיה המתייחסת להשוואה בין האמירה הברורה לבין מלמול חסר פשר, ניתן לומר כי המילה היגיון חושבת את משמעות המצלול הגה. דהיינו, חשיבה מרפרפת על פני הדברים מבלי להתעמק בהם יתר על המידה. בוודאי שלא להתייגע עליהם. זהו הפירוש למילה היגיון – "ספרים חיצונים להיגיון ניתנו, ליגיעה לא ניתנו" (ירושלמי סנהדרין כח א). לפיכך, דעות ופרשנויות המסתופפות תחת מטריית ההיגיון חזקה עליהן שהן שטחיות. העולם מלא בהגיונות שונים ומשונים המתנגשים אלה באלה. לכל היגיון יש את היפוכו ההגיוני לחלוטין על פי היגיון אחר, הפוך. קריסת מגדלי התאומים התרחשה מתוך היגיון פנימי עמוק שממש אין לזלזל בו, נגד כל היגיון אמריקני. אין אחידות בהגיונות כולם, יש מחנות מחנות של הגיונות. כל מחנה והגיונו הוא. מה שהגיוני בעיניי יכול שיהא מטורף על פי הגיונך. אסור לסמוך רק על ההיגיון, צריך לבדוק כל היגיון בציציותיו. הנשיא האמריקני ומזכיר מדינתו חוזרים ומדגישים עד לעייפה שהתקיפה בסוריה תהיה "מוגבלת". ההיגיון המערבי מבטיח כי הצד היוזם הוא-הוא הקובע את המהלכים לבדו וברצונו יבלום את היוזמה. לאחר שנטמעה קביעה זו אין מתעסקים בה עוד ומתרכזים בגיוס תמיכה ובתכנון התקיפה עד לפרט האחרון. כי אם אמריקה מתחייבת לא לגלוש היא לא תגלוש, בוודאי לא אחרי הטעויות בעיראק ובאפגניסטן. מנגד ניצב לו היגיון אחר, אנטי-מערבי, והוא גורס את ההפך הגמור – יש לעשות הכול בשביל לסבך ולגרור את צבא ארצות הברית לגלוש אל הבוץ הטובעני. זו משימה הרבה יותר קלה והצלחתה בטוחה יותר. דומה שחמינאי, השליט האיראני, ממש מפתה את הנשיא אובמה ליפול למלכודת הזאת. הוא יודע את השפעת מלחמת עיראק על אזרחי אמריקה ויש לו מצגות של הלוויות ובתי קברות שבהם טמונים עשרות אלפי חיילים אמריקניים. אלה טילי הנפש הקטלניים שיכריעו את ההיגיון המערבי. הטלוויזיה תשחק תפקיד מרכזי. תמונות של חורבן וגוויות של תינוקות מרוטשות ישודרו כל שעות היממה. השאיפה לסבך את ארצות הברית תחייב הפעלה של החמאס וחיזבאללה נגד ישראל. האו"ם ימחה, איראן, סין ורוסיה יפעילו רכבות אוויריות שיבעירו את האזור ודעת הקהל באמריקה תרתח. שיחות "השלום" יידחו. המשק ישותק וכל ההחלטות שנדמו כהישגים – ייסוגו אחור. פיקוד העורף יתוגבר, שמאֵי-פיגועים והרס יעשו לילות כימים באומדנים, כל חורבה תעלה מיליונים, כל פגיעה בנפש תנגוס כספים שאין, החוסן שהיה לנו ואיננו עוד לא יעמוד לימיננו. ושוב, העם היהודי יעמוד בפני איום קיומי כשאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים. האם מציאות כזאת הגיונית? בוודאי שלא!
