הטקרקטורים שהחריבו את גוש קטיף, נסעו על אדי הדה-לגיטימציה שנבנתה שנים, כנגד התושבים ההזויים הגרים במקום וכנגד "הכיבוש" ו"העוול" שנעשה לתושבים הערבים. ההתייחסות בציבור המתיישבים לטענות אלה הייתה התייחסות מזלזלת- "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" "הם צועקים ואנחנו בונים"... אך מסתבר שבצעקותיהם הצליחו חבורה קטנה יחסית של אנשי שמאל קיצוני שהתברגו במקומות הנכונים להרוס ולכלות כל חלקה טובה שנבנתה בעמל של שנים. אחרי כל הכעס הנהי והבכי על טעויות העבר מתחילים להבין חלקים לא מבוטלים בציבור המתיישבים שיש להתייחס ולהגיב לכל טענה ולכל עוולה המוצגת במדיה הדיגיטלית. שתיקה פירושה הודאה, וחוסר ההתמודדות עם שליטת השמאל בתקשורת גורר דה-לגיטמציה שעלולה להרוס באחת, כפי שקרה בגוש קטיף, את מפעל ההתיישבות כולו. הסיפור של אהוד בנאי, אמן מוערך שבחר להופיע בהר חברון וחזר בו עקב לחץ השמאל וטענות על כך שהוא מופיע בסוסיא ממנה גורשו "ילידים ערבים", הוא חלק מהעניין: השמאל חוגג ובצדק את ביטול ההופעה של בנאי - ועל הדרך הם הצליחו להעלות, ללא כל מחאה מצידנו, שקר נוראי על "סוסיא הקדומה" - שקר על התיישבות ערבית שלא היתה ולא נבראה. מקום עם היסטוריה ענפה כהר חברון צריך להביא לתוכו מאות אלפי אנשים בשנה שיכירו את האזור, את ההיסטוריה שלו, את המפעלים הקיימים בו ואת האנשים הנפלאים הנמצאים בו אבל התוצאה של המלחמה על התודעה היא שכל ילד בת"א ידע לספר היום שיש מקום שנקרא "סוסיא הקדומה" שהיה כפר ערבי שנכבש / גורש ע"י המתנחלים - בעוד שהמציאות היא שקר מוחלט לצד בית כנסת וסביבו התיישבות יהודית בת 1800 שנה, ועיירה מדהימה שנשארה בשיממונה עד שהגענו אנחנו להר חברון. אנחנו חייבים להבין שהמציאות השתנתה. להערכתי היא השתנתה לטובתנו, אך בשביל להשתמש בה עלינו להכיר את שפת התקשורת, לדבר בה, ולהיות המובילים בתחום. כן- המובילים בפייסבוק, בלינקדאין, בטויטר ובאינסטגרם. המובילים בתקשורת המונים, המובילים בכל העולם הוירטואלי והתקשורתי. מקום עם היסטוריה ענפה כהר חברון צריך להביא לתוכו מאות אלפי אנשים בשנה שיכירו את האזור, את ההיסטוריה שלו, את המפעלים הקיימים בו ואת האנשים הנפלאים הנמצאים בו. מקום כזה צריך להוביל ולייצא את היופי המדהים שיש בו, את איכות החיים ואת איכות האוכלוסיה. הדרך היא בעזרת שימוש נכון בתקשורת ובכוחם של הרשתות החברתיות. העולם שסביבנו מבין את זה, השמאל מבין את זה ולשמחתי ישנם גם מעט ארגוני ימין ("ישראל שלי", "רגבים", "שורת הדין", "אם תרצו "וכו'..) שמבינים זאת ומתחילים להשתמש בכלים אלה בצורה מקצועית ונכונה. אל תטעו, איני חושב שצריך לוותר על עוד דונם, עוד קראוון ועוד עז. יש לכך חשיבות עצומה. אבל בשביל להקים עוד ישוב, לשפר את איכות החיים ולהרים את האזור כולו אנחנו צריכים את הציבור הרחב, ואת אהוד בנאי- כמשל.
