רבים שואלים לאן פניה של תנועת ש"ס כעת. לענ"ד לא זו השאלה. תנועת ש"ס נפטרה השבוע בשיבה טובה, אחרי שב"ה האריכה ימים במצוות ובמעשים טובים, ועשתה מהפכה בעולם. השאלה הנכונה כעת היא לאן פניו של הציבור הספרדי. המהפכה החשובה של ש"ס הרב עובדיה יוסף היה האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. הוא זיהה את הבעיה של הציבור שמתוכו הוא בא, והיה האיש שהוביל את הטיפול בה. רוב העולים מארצות ערב בשנים הראשונות של המדינה, נתקלו במערכת משומנת של פקידים שידעו היטב את מלאכתם: להפוך את כולם לאשכנזים חילונים. האידאולוגיה הרשמית היתה ליצור כור היתוך, להכניס את כל הגוונים לתוך בלנדר, להתיך את כולם ולקבל את הגוון הממוצע. למעשה, איש לא התכוון לקבל את הגוון הממוצע. את התהליך הוביל ציבור מתנשא שידע לנצל את רגע החסד והכח שהעניקה לו ההיסטוריה. אותו ציבור זכה לרגע של כח, וניצל אותו כדי לצבוע את כולם בצבע שלו. זה לא נעשה מתוך רוע לב, אלא מתוך יהירות, התנשאות וגאוותנות. כלומר: אותו ציבור חשב באמת ובתמים שהוא חכם ונאור ובעל תכונות על אנושיות, וכל האחרים הם פרימיטיבים ושליליים. הוא לא חשב שהוא כופה את דעתו על אחרים, הוא חשב באמת ובתמים שהוא מראה את האמת והאור למסכנים שהולכים בחושך. הבעיה היא שבגלל הכח שצבר אותו ציבור, הוא הצליח לשכנע גם את האחרים שהם פרימיטיבים ושליליים ומסכנים שהולכים בחושך, ושכדאי להם לצבוע את עצמם בצבע שלו. מתוך כך נוצרו כמה זרמים בציבור הספרדי. רבים ניסו בכל מאודם לחקות את האשכנזים ולהיות כמותם בכל דבר. רבים פיתחו את תסמונת הספרדי המסכן שהאשכנזים דופקים אותו. והוא חושב שהאשכנזים צריכים לפתור לו את הבעיות. תסמונת הספרדי המקופח, שהאשכנזים מקפחים אותו והאשכנזים צריכים להושיע אותו, מונצחת עד היום. די בזכות המפלגות (הן האשכנזיות והן הספרדיות). רוב בוחרי ש"ס מאמינים בתהליך הגאולה. הם משרתים בצבא מתוך אידאולוגיה, ומאמינים בכך שמדינת ישראל היא אידאל תורני. הם תומכים במדינת ישראל משום שהם דתיים. הם מאמינים בעם ישראל ובארץ ישראל שחיות ממנה, ומבינות שיש להן הרבה מה להפסיד כשהתסמונת הזאת כבר לא תהיה קיימת. כל המפלגות שהבשורה הגדולה שבפיהן היא "אנחנו נושיע אתכם אחינו בני עדות המזרח", ועל כך הן מרויחות מנדטים, מפלגות כאלה לא יתנו לבעיה להפתר. הן חיות מהבעיה הזאת. אבל הציבור הספרדי היה מקופח לא רק בקרב הציבור החילוני. גם החרדים האשכנזים לא ממש ספרו את הספרדים. אם חרדי אשכנזי מתחתן עם חרדית ספרדית, כנראה יש משהו רציני שמוריד את המחירון של הצד האשכנזי. להחזיר עטרה כאן בא הרב עובדיה זצ"ל להחזיר עטרה ליושנה. קודם כל: להחזיר את עטרת התורה ליושנה. להחזיר את היהודים אל התורה. לגרום לכך שכל היהודים שיש מי שגורם להם להתבייש בקשר אל התורה – ירימו ראש וישובו אל התורה בלי להתבייש. עיקר המסר: שיהודי יוכל להיות יהודי בלי להתבייש. הדרך: שספרדי יוכל להיות ספרדי בלי להתבייש. הרב עובדיה בהחלט הצליח להביא לידי כך שיהודי יוכל להיות יהודי בלי להתבייש. לגבי להיות ספרדי – קשה לומר שהמהפכה הזאת מיצתה את עצמה. בציבור החילוני עדיין מתקבלים יותר אשכנזים למשרות בכירות. אחוז הספרדים בקרב מאיישי המשרות הבכירות נמוך באופן משמעותי מהאחוז שלהם באוכלוסיה. גם בציבור החרדי, חרדים אשכנזים עדיין לא מתחתנים עם חרדיות ספרדיות. תנועת ש"ס לא הצליחה ליצור מצב שבו חרדי אשכנזי יוכל להתחתן עם חרדיה ספרדית רק אם הספרדית צולעת, כמדומני שהם גם לא שואפים לכך. כלומר: הן בציבור החילוני והן בציבור החרדי הדרך עוד ארוכה. בפרט שגם תנועת ש"ס רוכבת חזק על תסמונת הספרדי המקופח, שבלעדיה אין לה קיום. אמנם תנועת ש"ס הצליחה יפה מאד לגרום לספרדים להרים ראש, אבל בסופו של דבר הדלק המניע את ש"ס הוא התחושה של הספרדי שהאשכנזים דופקים אותו. לכן כל עוד ש"ס קיימת – היא לא תאפשר את העלמותה הגמורה של תסמונת הספרדי המקופח. וכאן השאלה היא לאן פניו של הציבור הספרדי כעת. תנועת ש"ס, או הרב עובדיה יוסף (היינו הך) היו דבר הנכון ביותר בדור הקודם. אבל כעת השאלה היא האמנם אנו מעוניינים להנציח את הגלות? הלא בסופו של דבר נגאלנו מן הגלות. אנו לא אשכנזים ולא ספרדים, כולנו יהודים מארץ ישראל, שמפני חטאינו גלינו מארצנו ונענשנו לחיות כמה דורות במרוקו, בעירק, בתימן, בפולניה, בספרד, בגרמניה ובעוד כמה ארצות טמאות ומקוללות. אין לנו שום חיבה לכלא ששהינו בו מפני חטאינו, כולנו עם אחד. הדור שבו חלק מהעם הסתכל על חלק אחר מלמעלה למטה, היה צריך איש גדול שיגרום לאלה שלמטה לזקוף את ראשם ולעלות למעלה. זאת היתה המשימה החשובה של הדור הקודם, שהרב עובדיה יוסף עשה אותה בהצלחה. אבל כעת, אנו מעוניינים להמשיך את העדתיות? רוב בוחרי ש"ס מאמינים בתהליך הגאולה. הם משרתים בצבא מתוך אידאולוגיה, ומאמינים בכך שמדינת ישראל היא אידאל תורני. הם תומכים במדינת ישראל משום שהם דתיים. הם מאמינים בעם ישראל ובארץ ישראל, והם מאמינים ששבנו מהגלות לארצנו ולמולדתנו. אבל לכנסת הם בוחרים נציגים לא ציוניים בהצהרה. לאן מועדות פנינו עתה? כאמור לעיל, בציבור החילוני הספרדים עדיין מקופחים. שלא לדבר על הציבור החרדי. המקום שבו תסמונת הספרדי המקופח כבר לא קיימת היא הציבור הדתי לאומי. בהתיישבות ביש"ע לא בודקים בכלל מי אשכנזי ומי ספרדי. בחור ובחורה שנולדו וגדלו בהתיישבות, יתחתנו זה עם זה בכלל בלי להתייחס לשאלה אם הצד השני ספרדי או אשכנזי. יוני שטבון, זבולון כלפה והרב בן דהן (ועוד איזו אחת שנולדה לאב אשכנזי ונשואה לבעל אשכנזי אבל שם המשפחה שלה הוא מועלם) נבחרו לכנסת לא מפני שהם ספרדים, אלא בגלל מה שהם עשו בחיים. מי שגדל בהתישבות ביש"ע, יתחשב בעדה שלו רק כאשר הוא נכנס לבית הכנסת. (בית הכנסת הוא המקום היחיד שבו לא הצלחנו בינתים ליצור חיבור בין עם ישראל מכל הגלויות, כי כל הנסיונות ליצור בית כנסת אחיד לכולם, הסתכמו בבית כנסת אחיד אשכנזי). זה הזמן שבו צריך הציבור הספרדי לבחור, האם הוא רוצה להמשיך להיות הספרדי המקופח, או שהגיע הזמן להשתלב כשוה בין שוים בחברה הישראלית המאמינה באלהים ובתהליך הגאולה. ומה יש ליוצאי ש"ס לתרום לציבור הדתי לאומי? הרבה מאד. להמשיך את המהפכה. המהפכה של הדור הקודם, שאותה הוביל גדול הדור הקודם, היתה להביא לידי כך שהיהודי הפרטי לא יתבייש להיות יהודי. המהפכה של הדור הזה היא שלב אחד מעל: שהציבור היהודי לא יתבייש להיות ציבור יהודי. כאן מי שפיתח רגשי נחיתות ובושה מפני האליטה החילונית, הוא דווקא ההנהגה הציונית דתית האשכנזית הישנה. להם ברור משום מה שהס מלהזכיר או לדבר על מדינה המונהגת ע"י התורה. שברור שצריך להיות שוויון מלא במדינה בין יהודים לגויים, שלשופט צריך לקרוא כבוד השופט, ושמדינה נאורה היא רק מדינה שמאמצת את הקודים הנחשבים מוסריים בעיני האמריקאי או האירופאי המצוי. שאנחנו עפר לרגליהם ושאין לנו כוונה לצאת מהמסגרת הזאת. הש"סניק המצוי חופשי מכל התסביכים השטותיים האלה. את אותה מהפכה שעשה הרב עובדיה יוסף כלפי היהודי הבודד בדור הקודם, צריך הרב עובדיה של הדור הזה לעשות עם הציבור האמוני. להיות ציבור אמוני בלי להתבייש, ובלי להרגיש כאילו רק מי שמאמץ את הקודים המערביים הוא נאור. בשביל זה, אנחנו צריכים עמנו את יוצאי ש"ס. בואו ונתקדם לשלב הבא של המהפכה.
