ההתבוננות בפרשיות השבוע העוסקות בגאולת מצרים, כשיד ה' מקדמת את התהליך בצורה שמימית- ניסית, בדרך כה מופלאה, מעוררים בנו רצון ותשוקה לזכות גם אנו לגילוי אלוקי בדרך נס. אך האם גאולתנו הנוכחית המופיעה בדרך הטבע, פחותה במעלתה מגאולת מצרים? הרי בגאולת מצרים נאמר, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", ואילו בגאולה אחרונה נאמר (ישעיה נ"ב, י"ב) "כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון..." מצינו במדרש רבה (איכה רבתי פתיחתא ל'), "ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן: דוד, אסא, יהושפט וחזקיהו. דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם וגו', אמר לו הקב"ה אני עושה... עמד אסא ואמר: אני אין בי כוח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אמר לו אני עושה... עמד יהושפט ואמר אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה... עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כוח לא להרוג, לא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה שנאמר (מל"ב י"ט ל"ה) "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. מבאר הרב קוק בפירושו, עין איה (ברכות א' קמ"ג), כי בקשתו של חזקיהו נבעה, מהמצב המוסרי הירוד של עם ישראל לאחר ימי 'אחז' שגרם לשכחת התורה, והיה צורך לחזק את מידת הביטחון בה' "כי לא ייטוש ה' את עמו", כדי שישוב העם להרגיש את יד' ה' המשגיחה עליהם בכל עת. על כן, היה צורך במניעת כל השתדלות מצדנו, וגילוי ההנהגה האלוקית בדרך נס. נמצא, שכאשר עם ישראל יושב על מדרגה מוסרית גבוהה יותר, כך מופיעה ההנהגה האלוקית בדרך הטבע, ואין צורך בנסים גלויים כדי לרומם את האמונה אנו זוכים בדורנו לגאולה בדרך הטבע, קמעא קמעא, גאולה אשר מופיעה מתוך השתדלות ומאמץ שלנו. לאחר כל תלאות הגלות, מזדככת הנפש העדינה של עם ישראל וראויה היא לקחת אחריות, ולשאת בנטל של בניין האומה וגאולתה. הן בענייני מלחמות וכיבוש הארץ, והן בענייני כלכלה וטכנולוגיה וכמובן, גם בבניין הרוח והתרבות המיוחדת לנו ע"פ דרכה של תורה. ולכן, זוהי גבורה גדולה יותר בהנהגה האלוקית המופיעה בדורות אלו, שכבר אין צורך בכך, שרבש"ע ינהיג אותנו עם מסירות נפש מצידנו, אלא הוא מאמין בנו ונוסך בנו כוחות לקחת חלק בתהליך הגאולה. כותב הרב קוק באגרת לרב חרל"פ (אגרת תשנ"ג): "לא חלישות כוח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קמעא קמעא, כי אם גבורת גבורות". אנו צריכים לשמוח ולהודות על שזכינו להופעת ניסים בדרך הטבע, לראות ברכה בעמלנו בתהליך קיבוץ גלויות בבניין המדינה ובמסירות הנפש על בטחון האומה ויישוב הארץ. ביציאת מצרים עדיין לא היינו ראויים למדרגה כזו, שתופיע יד ה' דרך ההתאמצות שלנו, כפי שנאמר בתחילת הפרשה, "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים... פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". אין כוחות הנפש של עם ישראל היוצא ממצרים מסוגלים לעמוד בקשרי מלחמה ובגבורה צבאית, אין הם יכולים לקחת אחריות, ולכן רואים אנו שה' מנהיג אותם בהנהגה המתאימה להם: "ואשא אתכם על כנפי נשרים". לעומת זאת בדורנו מופיע הגבורה לאומית ואומץ לב כנטייה טבעית בליבם של ישראל. למרות הקשיים וההתמודדויות הביטחוניות ממשיכים ליישב את ארץ ישראל ולהפריח את שממותיה.
