על הפרק עומד היום, ניסוח חוק הגיוס ע"י "ועדת שקד". מטרות החוק ברורות: מטרה ראשונה, לשתף גברים נוספים בנשיאה בנטל השירות הצבאי. מטרה שניה, להביא הרווחה כלכלית לציבור החרדי. וזאת, ע"י תהליך מסודר של גיוס לשירות צבאי במספר מסגרות מתאימות, דבר אשר יפתח פתח למשתחררים, לפנות לאפיקי תעסוקה, ללא מיגבלה המוטלות על מי שלא שירת. אילו היו כל הכוחות תמימים ואמינים, ניתן היה להגיע להבנה עם רבני הציבור החרדי, לפחות עם רוב הקבוצות בציבור זה. בשיחות עם חלק מההנהגות של חלקי הציבור החרדי, התבטאו רבים בכיון של הבנה, שיש כאלה אשר אינם מנצלים כראוי את זמן הלימוד, ועל כן אפשר להפנותם למסגרת של שירות מתאים. במקביל, גם מערכת הבטחון מוכנה להתחשב בדרישות המיוחדות של ציבור זה, כגון: הקפדה על כשרות, אי שיתוף עם חיילות וכד', ולבנות מסגרות מתאימות. כל זאת, ניתן היה להיעשות, אם לא היו נכנסים כוחות זרים לתמונה. כניסתם של פוליטקאים, בעצם בולמת כל התקדמות אמיתית. זאת, מאחר והפוליטיקאים מביאים בחשבון, לא רק את הצרכים האמיתיים של מדינת ישראל ושל מערכת הבטחון, אלא, גם, ואולי בעיקר, את הצרכים הפוליטיים של עצמם. מי שמכיר את הציבור החרדי, יודע שכל כפיה, מתפרשת מייד, כנסיון "להעביר על דת". המושג של "העברה על דת" הוא חמור ביותר מבחינה הלכתית. במצב של כפיה, יש מקרים בהם נדרש אדם למסירות נפש, "יהרג ואל יעבור". גם כאשר לא מדובר על עבירה או איסור הלכתי. לעיתים, כאשר כופים אדם מישראל, לשנות את שרוך הנעל שלו, "ערקתא דמסנא", הוא צריך לבחור במוות, ולא לשנות את שרוך נעליו. מי שמבין זאת, משכיל לדעת שכל חוק כפייתי, במיוחד סנקציות פליליות, רק גורם לתגובה הפוכה. העולם החרדי ילך ויסגר, ושתי המטרות העיקריות, שיוון בנטל, והרווחה כלכלית, לא תושגנה. פוליטיקאים, שהריוח הפוליטי שלהם הוא, מהצגת "הנצחון" על העולם החרדי, בדמותו של חוק דרקוני, ידאגו לחוקק חוק כזה, כדי שבבחירות הבאות יזכו לתמיכה. מי שהאמת והיושר הם נר לרגליו, יבין, שחייבים לעצור ומיד כל כוונה להטיל סנקציות פליליות, אשר רק ירחיקו את היום בו יושגו המטרות הללו.
