בימים האחרונים אנו עדים להשתלחות חסרת תקדים ורסן של עסקני הציבור החרדי ושדרניו המשולהבים ברבנים, בחברי הכנסת של הבית היהודי ובציונות הדתית כולה. מה לא שמענו שם - שהפקרנו את עולם התורה, שבגללנו בחורי ישיבות יילקחו בכוח מהסטנדר אל מאחורי סורג ובריח, שבגדנו וזגזגנו, שאנחנו רשעים ושכעונש עלינו לצפות לפגיעה מקבילה בארץ ישראל. האמת שונה מכך בתכלית, ומנהיגי הציבור החרדי אף מודים בכך בחדרים סגורים. הטענות הפומביות שלהם כלפי הציונות הדתית הם שקר נבזי, כפוי טובה, הרסני וחסר אחריות, שנועד כל כולו למטרות פוליטיות ופופוליסטיות.

כמי שכתב כאן בעבר ביקורת על הבית היהודי, בין היתר בנושא מערכת היחסים עם המפלגות החרדיות ועם הציבור החרדי, אני מרגיש צורך להגן כאן על דרכה ופעולותיה של המפלגה בכל מה שנוגע לחוק הגיוס. אני מקווה שאני לא נחשד בשנאת חרדים, חלילה, או בהערכה לא מספקת לחשיבותו העליונה של עולם התורה החרדי לעם ישראל ולמדינת ישראל. בשנה האחרונה הייתה לי הזכות להיות שותף בכמה מהמאבקים נגד פגיעה אפשרית בו, ודווקא משום כך אני מרגיש צורך עז להוקיע את חוסר האחריות של ההתנהלות החרדית בשבועיים שחלפו.

נעשה את זה מסודר:

א. החוק הוא לא טוב, נקודה. שום חוק שנחקק באילוץ, כשהמערכת הפוליטית אסורה בכבלי בג"ץ אל מיטת סדום משפטית-פלקטית והרסנית לא יכול להיות טוב. שום חוק שנחקק באווירת עליהום עכורה, ומושתת על תפיסה שאינה מכירה בלימוד תורה כחלק מרכזי בנטל הלאומי ומאמינה שניתן לקדם בכפייה תהליכים חברתיים וערכיים מורכבים, איננו חוק טוב. אבל בזה לא אשמה הציונות הדתית. המציאות הזו נכפתה עלינו כתוצאה משרשרת נסיבות ידועות, שלא כאן המקום לפרטן. בתוך כל זה הייתה ונותרה המשימה להתנהל הכי נכון שאפשר ולהגיע לתוצאה הכי טובה שאפשר.

ב. בשורה התחתונה, נציגי הבית היהודי פעלו בסוגיה הסבוכה והמורכבת הזו בדרך הנכונה - במקצועיות, בסבלנות, ומעל לכול בתחושת שליחות ולשם שמיים, גם כשנאלצו לפעול תחת מטר של שקרים, קללות ונאצות. יכול להיות שהתוצאה לא מושלמת, בטוח שיש עוד הרבה מאוד עבודה, אבל מכאן ועד למתקפה המטורפת עלינו יש מרחק רב. אל מול המתקפה הזו, חשוב שלפחות אנחנו נהיה רגועים ושלמים עם עצמנו ונדע את האמת שעשינו את הדבר הנכון.

ג. ההסדר החקיקתי שגובש בסופו של דבר הוא ההסדר הטוב ביותר שהיה אפשר להגיע אליו בנסיבות שנוצרו. העסקנים והשדרנים החרדים לא יודו בכך בפומבי או יכירו טובה לאנשי הציונות הדתית שבזכותם הגענו לכאן, אבל בחדרי חדרים הם מודים שהחוק הזה טוב להם יותר מחוק טל. חדי עין בציבור החילוני ובתקשורת עלו על זה, ותוקפים בדיוק בנקודה הזו את לפיד על הישגיו המדומים.

ד. החוק קובע, בתמצית, שלוש תקופות: מיד עם כניסתו לתוקף יוכל כל תלמיד ישיבה שהגיע לגיל 22 לצאת לעבוד ולקבל פטור משירות צבאי. מי שירצה בכך יוכל, כמובן, להמשיך ללמוד. בשלב השני יהיו ארבע שנות הסתגלות שבהן נקבעו יעדי גיוס ללא סנקציות פליליות, ובמהלכן תלמידי ישיבות שיגיעו לגיל 24 יוכלו לקבל פטור מגיוס ולצאת לעבוד ללא כל מגבלה.

בתקופה השלישית, תקופת הקבע שתחל בשנת 2018, קובע החוק יעדי גיוס לצה"ל ולשירות האזרחי, שעל הציבור החרדי כקולקטיב לעמוד בהם. עמידה ביעדי הגיוס תאפשר לכל היתר להמשיך ללמוד תורה. אי עמידה ביעדים מבטלת את החוק ומחזירה אותנו למצב הנוכחי. לא טוב, אבל גם לא נורא. נוסחת החישוב של היעדים, כמו גם קבוצת ההתייחסות שמולה הם ייבחנו, טרם נקבעה, ודיונים על כך עדיין מתנהלים בוועדת שקד. באופן אירוני, בעניין החשוב והקריטי הזה מתנהלים הח"כים החרדים בשאננות חסרת אחריות, ודווקא אנשי הציונות הדתית מודאגים ומחפשים בכל דרך נוסחה שתייצר יעדים ריאליים שתואמים את המציאות הקיימת ממילא. בתסריט הכי קשה, החל מעוד ארבע שנים יוכלו כמחצית מתלמידי כל שנתון להמשיך ללמוד ללא כל הגבלה, כאשר המחצית השנייה תצטרך להתגייס בשלב כלשהו עד הגיעם לגיל 24, לשירות צבאי או אזרחי.

חשוב לציין שמכסת המתגייסים לא נקבעה בחוק שתחוקק הכנסת, אלא בהחלטת ממשלה. גם אם יתברר בעוד ארבע שנים שהיעדים לא מומשו, בהנחה שייווצר תהליך חיובי שיבחין בין לומדי תורה לאלו שאינם, סביר שיימצא בממשלה רוב שיאפשר את המשך התהליך באופן בריא ומדוד, ויתאים את היעדים למציאות כדי לא לפוצץ את הכול. בקצה יחכה לנו אמנם שוב בג"ץ, אבל הוא, כידוע, נמצא כאן כבר עכשיו.

ה. על הרקע הזה ברור שהמאיירים בעיתונות החרדית יודעים היטב שלציורים המתפרסמים בעיתוניהם, אשר בהם נראים בחורי ישיבות שנלקחים בכוח מהסטנדר כשידיהם אזוקות, אין כל קשר למציאות. אכן, כולנו היינו מעדיפים שבג"ץ לא היה מבטל את חוק טל. כולנו היינו רוצים שיותר אנשים בעם ישראל יכירו בערכו של לימוד התורה, ושל'יש עתיד' לא יהיו 19 מנדטים. אבל מה לעשות, לא הכול בידיים שלנו. בנסיבות הקשות שנוצרו, ההסדר החקיקתי הנוכחי הוא סביר בהחלט, ומישהו היה צריך לעבוד מאוד קשה כדי שזה יקרה. למרבה האבסורד אלו לא היו הח"כים החרדים, ששיחקו ברוגז מלכתחילה והשאירו לציונות הדתית את העבודה השחורה.

ו. ועדיין, מותר לחרדים להתנגד לחוק. אי אפשר שלא להבין את תחושת הנרדפות ואת החשש מפני השלכות השינוי. גדולי התורה של הציבור החרדי נושאים בחרדת קודש על כתפיהם את האחריות לקיומו של עולם התורה ולקיומן של הישיבות, ומתבקש שהם ייאבקו נגד מי שנלחמים ופוגעים בעולם התורה. אם וכאשר הם ייצאו ל"אם כל ההפגנות" להגנת עולם התורה - אני אהיה שם איתם, בתנאי שהחיצים יכווונו אל הכתובת הנכונה.

ז. ומכאן לוויכוח על הסנקציות הפליליות, שאינו אלא תרגיל יח"צ מבריק. מרגע שהסכמנו שההסדר עצמו הוא סביר וניתן יהיה לעמוד בו, הוויכוח על הסנקציות שיופעלו על מי שלא יפעל על פיו הוא שולי. בכלל, בניגוד לרושם שיש מי שמנסה ליצור, אף אחד לא חוקק סנקציות פליליות ייחודיות נגד החרדים או נגד לומדי תורה. המשמעות של המושג "סנקציות פליליות" הוא שמעבר למי שיישבו וילמדו, יחול על כולם חוק שירות ביטחון. על פי החוק הזה, דינו של משתמט חרדי יהיה כדינו של משתמט חילוני או דתי-לאומי. מה לא בסדר בזה? אדרבה, דווקא סנקציות כלכליות הן משהו מיוחד וייחודי שמחוקקים לחרדים בלבד. מעבר לעלבון הכרוך בייחוד סנקציות לציבור ספציפי, מדובר בסנקציות חמורות בהרבה. בעוד שבמגרש הפלילי - משתמט שייתפס ייכנס לכל היותר לכמה חודשי מחבוש וילך לדרכו, הסנקציות הכלכליות ירדפו אותו לאורך ימים ושנים. אשתו וילדיו העתידיים של המשתמט החרדי ירעבו ללחם גם בעוד עשרים שנה ולא יהיו זכאים למשכנתא או להנחה בארנונה, כי אבא שלהם השתמט מחובת הגיוס. זה יותר טוב?!

ח. ובכל זאת, אחרי שהסנקציות הפליליות הפכו לסמל, היה רצון להימנע מהם. אז היה ניסיון ללכת עם החרדים נגד הסנקציות הפליליות, והייתה הכרה שזה עשוי אפילו להביא לפרישת יש עתיד מהקואליציה - דבר טוב כשלעצמו. מה שטרף את הקלפים הייתה החלטתו של ראש הממשלה להיכנע לאיום הפרישה של לפיד ולתמוך בסנקציות הפליליות. כך נוצר בוועדת שקד רוב, שגם פרישה של הבית היהודי לא תועיל מולו. אפשר להתווכח אם בנסיבות כאלה נכון או חכם לפרוש, אבל דבר אחד ברור - אי אפשר לצפות שנעשה זאת בלי התחייבות של החרדים לא להיכנס לקואליציה במקומנו - והתחייבות כזו לא ניתנה. נזרקו לחלל האוויר כל מיני דיבורים, אבל התחייבות פשוטה וברורה לא להיכנס בלעדינו לקואליציה עד הבחירות לא ניתנה. במצב הזה אף אחד לא יכול לצפות מאיתנו לפרוש ולהסתכל מבחוץ איך החרדים נכנסים לקואליציה יחד עם מפלגת העבודה רגע אחד לאחר שחוק הגיוס עובר, ובשל סדר היום המדיני והחובה להגיע להסדר שלום עם הפלשתינים משום פיקוח נפש...

ט. לו היה הבית היהודי מעוניין לדאוג לציונות הדתית ולהפקיר את עולם התורה החרדי, יכולנו כבר לפני חצי שנה להגיע להבנות עם שטרן ולפיד, "לסדר" את הישיבות שלנו לעילא ולעילא ולחתום על הצעת החוק של יש עתיד וועדת פרי. במצב כזה אף אחד לא היה מציק לישיבות הציוניות. לפיד וחבריו היו משלמים לנו בחפץ לב דמי לא ייחרץ בחקיקה ובתקציבים, ובא לציון גואל. במקום זה ניהלה חברת הכנסת שקד מאבק עיקש, מקצועי ומתוחכם, תוך שהיא גוררת בעל כורחה את עולם הישיבות הציוני לתוך המקח וממכר הזה. אנחנו לא צריכים להצטער על זה, אבל חשוב שנדע שישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות משלמות ועוד ישלמו מחיר כבד על העקשנות שהופגנה לטובת עולם התורה החרדי - מתוך ראיית העניין כטובת עם ישראל ומדינת ישראל. איילת שקד החילונית פעלה בעניין הזה במסירות ובנאמנות מוחלטת לעולם התורה ולבקשות רבניו ונציגיו. כחבר הנהלת איגוד הישיבות הגבוהות הציוניות הייתי עד לכמה מהדיונים המרתוניים והמתישים האלה. בכל פעם נפעמתי מחדש מהסבלנות ומאורך הרוח שבה הם נוהלו - מול יועצים משפטיים דעתנים, קציני צבא להוטים, חילונים לוחמניים, שטרנים מעצבנים, גפניים ציניים וכפויי טובה, ולבסוף גם שופטים יהירים וחסרי אחריות. בתוך המציאות הבלתי אפשרית הזו ניווטה הח"כית הטרייה בשום שכל והביאה את הספינה לחוף בטוח למדי.

י. ואחרי הכול, אנחנו בבעיה. הציבור החרדי עצמו אינו מודע לשקר שמאחורי הקמפיין שמנהלים נבחריו. הוא מוסת ומודח על ידי עסקניו ושדרניו נוטפי השנאה, והוא צובר מטען עוינות רב לציונות הדתית ולמפעל ההתיישבות, וזה אמור בהחלט להדיר שינה מעינינו. אם יש לי ביקורת על ההתנהלות של הבית היהודי - זה על היעדר השקעה מספקת במזעור נזקים וצמצום הפגיעה באחווה האמיתית הקיימת בין שני הציבורים, שאסור לוותר עליה. זה נכון אמיתית וזה גם נדרש לנו למאבקים המשותפים על דרכה של מדינת ישראל. אפשר לנסות להגיע אל הציבור החרדי מעל לראשם של עסקניו ועיתוניו המגויסים ולומר לו דברי אמת שיחלחלו אל הלבבות ויתגברו על השקר והשנאה.

יא. בחזרה לנושא הישיבות: עוד עבודה רבה לפנינו - בתיקון החלטת ממשלה אווילית שהתקבלה לפני כחצי שנה ומאיימת תקציבית על עולם התורה החרדי, בהשלמת התקציב שקוצץ, ובעוד מספר נושאים חשובים לעולם התורה. חזקה על אנשי הבית היהודי שימשיכו בדרכם לשם שמיים, ולצערי חזקה גם על הח"כים החרדים שימשיכו להשיב רעה תחת טובה ולהכפיש. הלוואי ויהי חלקנו עם הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, יודעים כי באמת ובתמים הם פועלים, ועליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".