1. עיקרו של המאמר היה להבהיר שאין זהות בין השיטה החרדית כפי שהיא באמת, לטיעונֵי התעמולה הקלאסיים שהם משמיעים כלפי חוץ מאידך גיסא. ביקורת הלכתית והשקפתית כלפי השיטה החרדית גופה, הועלתה ומועליית על ידי רבנים ות"ח שונים- כמו מאמריו של הרב אליעזר מלמד והרב שלמה אבינר שליט"א- ואין מאמרי עוסק בזה. 2. כמה מהקוראים קראו ברפרוף ובלבלו בין דעותי שלי לדעות החרדים שאני מצטט. שני המישורים שציינתי הם דעות העולם החרדי, ובשולי הדברים הוספתי את התייחסותי שלי. כל מאמרי סָדוּר דבר דבור על אופניו. נא לקרוא פעם שניה ובמתינות. 3. אחד המגיבים החליט שאני "אויב" של היהדות החרדית. תימה עליך, כל מי שחולק על דעתך ואורח חייך, הוא אויבך? חס ושלום מהבלים כאלה. בדור הקודם, שלושה חכמי תורה מובהקים ואישים דגולים נטו מהדרך החרדית באופן גלוי ומוצהר. הרב אברהם יצחק קוק, הרב יעקב יצחק ריינס, והרב יוסף דב סולוויצ'יק זכרונם לברכה. ולא הייתה פינה בלבם שלא הגתה תורה ואמונה מיום לידתם ועד זיבולא בתרייתא. הם היו מעוֹלם חרדים לה' ולתורתו אך הפסיקו להיות חרדים מישובו של עולם ומיופיו של יפת. אם לטעמך הם אויביך, אתה בבעיה גדולה! למה להטעות את עצמך ואת הקוראים כאילו "הד"ר חולק על גדולי התורה"- הד"ר הולך בקו הנקוט על ידי הנהגה תורנית אחרת שכבודה במקומה מונח. כמה פשוט. אגב, הבעתי דעתי כאדם ולא כד"ר. 4. מישהו העיר שצריך "קצת ענווה" ולא כל מאן דהוא רשאי לחוות דעתו בהלכות ציבור. אמנם כן "הרבה ענווה צריך", ואין אני אלא מתאר מציאות. [נ.ב. גם בזה נצרתי את לשוני שלא לנהוג כרוכל המספר סיפורים שיפה השתיקה להם]. ציטטתי מעט עובדות שקטות בהם היו מעורבים רבנים חרדים מגדולי הליטאים - לא נטורי קרתא. גם בהווה אלו הן הליכות הרוח הפנימיות בכוללים ובישיבות המוליכות ובחינוך הילדים. ההנהגה התורנית החרדית נמנעת בעקביות מאמירות השוללות את שני עיקרי האמונה החרדית כפי שציירתים במאמר. כשם שאבו מאזן לא יכיר לעולם ביהודיוּתה של המדינה כך- להבדיל מילארד הבדלות- לא הכירה עדיין ההנהגה התורנית החרדית, במדינתם של יהודֶיהָ. החרדים מתפללים לשלומם הם בתוך המדינה, לא לשלום המדינה עצמה, מפני שהיא פסולה בעיניהם מצד ריבונותה ומצד תכנֶיה. חברה גדולה נחלקת לדעות וגישות מגוונות ואכן יש עוול חמור באמירות מכלילות, והנסתרות לה' אלוקינו, אך בחברה החרדית 5-10 אישים מהווים את שדרת הנהגתה התורנית, הם הם לשדָה ועמודי בניָנה הרעיוני והרוחני, ושאר הדעות וההתנהגויות הסוטות מהקו הזה[ןהן אכן מתרבות והולכות] מצטיירות ונחשבות כמשניות וכנמושות. במובן זה -ורק במובן זה- הרשיתי לעצמי לכנֵס ציבור רחב תחת כנפי הגדרה אחת. . 5. מעניין לציין: איש לא הציג מענֶה לקביעתי שחברת הלומדים החרדית בהתנהגותה היומיומית מעידה שאינם סומכים על זכות התורה בבואם לפתור בעיות בריאות, פרנסה, ותיקצוב הישיבות בכלל זה- ומכאן שלתפיסתם שלהם, לימוד תורה אינו תחליף אף לצבא. 6. דפוס תגובה שכיח אצל ידידינו החרדים הוא לפסול את ה'גברא' החולק עליהם או המבקר את דרכם["הסטרא אחרא מדברת מגרונך" "למה את הערבים הוא לא תוקף" "למה החילונים שאינם משרתים לא מפריעים לו " "מי אתה אפס שכמוך שתחלוק על גדולי הדור" וכיו"ב], במקום להשיב כלפי ה'חפצא' של התהיות והטיעונים הגורסים שדרכם אינה ראויה על פי דרכי התורה והמוסר. אדם ירא שמים אמור קודם כל לתת תשובה לעצמו בעומדו לפני ה', ואת התשובה הזו יציג לאחר מכן בפני זולתו. חבל. השפה המתלהמת הזו רחוקה ממני ת"ק פרסה. אני רואה את עם ישראל שוכן לבדד במדבר העמים. אחרי שואת אירופה ועִם מכת ההתבוללות בתקופתנו אין לנו שיור משפחתי אלא אחינו החרדים והחילונים, ומה שביניהם, בארץ ובחו"ל- זהו עמנו הקטן. את החסרונות או הליקויים שקיימים [לפי התפיסה הדתית לאומית] בחברה החרדית, אני רואה מתוך הזדהות ואמפתיה עצומה, הערכה, חמלה והבנה, מפני שלענ"ד שורש החסרונות הללו הוא באימֵי הגלות הארוכה וניסיונותיה המרים- גלות שניחתה על עם ישראל כולו, עלי ועליך, כפי שהטרור הערבי מכוון כלפי כל יהודי באשר הוא. ברוח זו יש להבין מתוך השתתפות כנה ובכאב, את המבוכה התיאולוגית והמוסרית הניצבת לפתחם ההוגים החרדים: אם יאמצו אל לבם את את מדינת ישראל כלגטימית, יתפרש הדבר כהודאה בשגגתם של מנהיגים תורניים שעה שסרבו בתוקף להצטרף למאמצי התנועה הציונית להקים בית לאומי בארץ ישראל, טרם השואה. כל דיאלוג צריך שיתנהל על מנת לפעול ולחיות ביחד, למצוא את המשותף ולבנות גשר. מאמרי איננו מבטא, לא שנאה, לא התקפה ולא התנצחות – אלא דיון מפרה וסוג של חשבון נפש. אין לנו את הלוקסוס להילחם זה בזה. בעולם הישיבות טמונים כוחות רוחניים אדירים, ידע תורני בשפע, מסורות חשובות ,מסירות רבה ביותר, שאיפה לטהרה מוחלטת, דקויות מוסריוֹת, ומעוף אינטלקטואלי מרשים. עם ישראל זקוק בדחיפות לאש הזו שבכוחה להתיך את המציאות הישראלית מבפנים - לא לשרוף אותה. ואין בין קידוש ה' לחילול ה' אלא כחוט השערה בלבד. 7. כמה קוראים העירו מהרמב"ם (שמיטה ויובל יג, יג) "ולא שבט לוי בלבד...ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו ..". תמהני על הלימוד הפופוליסטי שטחי, הלא הרב חיים קנייבסקי שליט"א, הוא ולא אחר, בפירושו "דרך אמונה" לרמב"ם זרעים(שם) ס"ק ס"ד, כתב: "ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו: אין כוונת רבנו שיקח מהבריות שהרי בפ"ג מת"ת[מהל' תלמוד תורה] ה"י התרעם ע"ז הרבה אלא כוונתו שיעשה השתדלות מועטת והקב"ה ישלח ברכה במעשה ידיו ויוכל להתפרנס כל מה שצריך לו...". נאה הוא הסעיף השביעי קודש לסיים בו דברים הללו.
