לפני כשנתיים חברנו יחד, נפתלי בנט, איילת שקד ואנוכי, להקמת תנועה פוליטית חדשה, שמה היה "הישראלים". מטרתנו היתה ליצור בית פוליטי שיחבר את כל מי שמסורת ישראל, העם והארץ חשובים לו. הבנו שישנם רבים וטובים שמאסו בפוליטיקה הישנה וחפצים במשהו חדש שיתחיל. לאחר כחודשיים של פעילות, נדחו הבחירות שעמדו אז בפתח ולאחר התלבטות קשה החלטנו להצטרף לפריימריז ב"בית היהודי" (למען הגילוי הנאות, אני התנגדתי למהלך הזה, מחשש שנאבד את הדגלים שביקשנו להניף בהקמת התנועה הישראלית ונהיה כמפד"ל הישנה). מאז הכל התרחש במהירות הבזק, כשנפתלי ואיילת סחפו אחריהם את מירב בוחרי הבית היהודי. ואחר כך החבירה ל"תקומה", מהלך שגם בו היה חשש גדול לאיבוד עקרון הכלליות, שהיה נר לרגלנו. בבחירות לכנסת, הגורם העיקרי וכמעט היחידי שהביא להישג הגדול היו נפתלי בנט ואיילת שקד, שבאישיותם יכלו להכיל ציבור רחב ולא רק את קהל המצביעים המסורתי של הבית היהודי ותקומה. לשמחתי הרבה גם בהתנהלות הסיעה התבדו חששותיי המוקדמות, ולמעשה לא ניתן היום להכיר בין הח"כים את מוצאם הפוליטי, כשהחברות והאמון האישי גדולים ביותר. גם החבירה ל"יש עתיד", מלבד הכורח הפוליטי שהיה בה, כדי שניכנס לקואליציה, לדעתי, יש לשתי התנועות מכנה משותף רחב יותר מאשר עם המפלגות החרדיות. נדמה שהמפלגות הללו כל עניינן הוא תועלתן הפרטית, כשטובת המדינה מהן והלאה. ל"בית היהודי" ול"יש עתיד" עם כל המחלוקות, יש אינטרס מובהק לעשות למען החינוך, הכלכלה, הביטחון ושאר ענייניה של מדינת ישראל. מסקנותיי עד כאן: א. אם חפצי חיים אנו כסיעה פוליטית אחת, חיוני שנדע לשמור על החברות והאמון הקיימים היום. כתבות ענק בעיתוני המגזר שנותנות רוח גבית למי שפוגע באחדות הסיעה מיותרות ומזיקות. ב. שאיפתנו להיות תנועה שתנהיג בע"ה את עם ישראל, מחייבת אותנו לנקוט בעמדות ובדרך שתחבר אלינו ציבור רחב, כאלו שרוצים במדינה יהודית שנשענת על אדני המסורת ונאמנים לשותפות בבנייתה על כל מרכיביה הכלכליים, הביטחוניים והמדיניים.
